1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 22.04.2021 במסגרתו נדון לקנס בסך 1,200 ₪.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

2

אשר לתנאי הראשון, אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שמאישור המסירה בתיק בית המשפט עולה, כי הזמנה לדין נשלחה למבקש וחזרה בציון 'לא נדרש'; והמבקש לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, ולא הציג כל ראיה שיש בה כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם; רע"פ 805/09 שמואל פרפרה נ' מדינת ישראל). "משמעות קבלת עמדת המבקש היא ביטול בפועל של "חזקת המסירה" כל אימת שבעל דין מצהיר - בלי תמיכה ראייתית נוספת - כי החזקה לא התקיימה בעניינו." (רע"פ 1711/20 סני חורי נ' מדינת ישראל (נבו 08.03.2020)).

בהקשר זה אוסיף, כי גם אם אישור המסירה חסר בפרטים, נפסק, כי אין בעניין זה כשלעצמו כדי לסתור את חזקת המסירה, וחסרים אלה לא מפריכים כשלעצמם את חזקת המסירה. וראו רע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (נבו 30.08.2021) פסקה 8 ;רע"פ 6942/20 בשארה ג'ראיסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.11.2020); רע"פ 5356/20 יאסר טחאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.08.2020); רע"פ 1581/20 מהנד אבו חמיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 08.03.2020); רע"פ 6153/20 אריאל טורג'מן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.09.2020); רע"פ 7382/20 ניסים אקוקה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.11.2020); וכן עפ"ת (מחוזי חיפה) 61703-08-20 זערורה נ' מדינת ישראל, 16.9.20; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 20349,23742,23730-11-20 חגית פור נ' מדינת ישראל, 7.12.20.

ובענייננו, אישור המסירה כולל את שמו של המבקש, כתובתו לרבות מספר תיבת דואר, וכן סטטוס המסירה; וטענות המבקש לליקויים וחוסרים באישור המסירה, אין בהם כשלעצמם כדי להפריך את חזקת המסירה; והמבקש לא פירט כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח שלא קיבל את הדו"ח כדין; והמבקש אף לא פנה לסניף הדואר לבירור טענתו; ודי בכך כדי לדחות את טענותיו ובקשתו.

לפיכך, המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו, וניתן היה לדון אותו בהיעדרו.

אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שמעיון בנסיבות המקרה בדו"ח עולה כי השוטר מציין כי המבקש "נסע מקביל אליי בנתיב 1 מימין" ועוד מציין השוטר כי הבחין דרך חלון קדמי ימני של הרכב בנהג אשר החזיק טלפון נייד ביד ימין מקביל לפלג גוף עליון, וכי "הנל נעצר תוך קשר עין רצוף". מדובר אם כן במקרה שהשוטר ראה את ביצוע העבירה כשהוא במקביל לרכב והייתה לו אפשרות ברורה להבחין באחיזה ובשימוש בטלפון, והמבקש לא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין.

אמנם המבקש טוען כי כלל לא ביצע את העבירה, ואף ציין זאת בפני השוטר אשר כתב את הדו"ח, אך אין בדברים אלה כדי להוות סיבה לביטול פסק הדין. וראו רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.02.2004): "העובדה שהמבקש כפר בפני השוטר שרשם את הדו"ח ובפני בית המשפט אין משמעותה שיש לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין. לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא."

3

אין גם בטענה לקיומו של נזק בשל צבירת נקודות במשרד הרישוי כדי להצדיק קבלת הבקשה, ו"מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין". (עפ"ת (מחוזי חיפה) 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2015); וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018)).

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ב, 17 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.