בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז פתח תקווה

תת"ע 5527-06-20 מדינת ישראל נ' חאג יחיא רמזי

בפני

כבוד השופטת מגי כהן

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם

חאג יחיא רמזי

 הכרעת דין

האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 20.05.20 בשעה 19:40 נהג ברכב פרטי BMW לבן מס' רישוי 87-750-54 בכביש 5714 מצפון אזור יד חנה כשתוקף הרישיון נהיגה פקע ב21.05.2007 בניגוד לסע' 10 (א) לפקודת התעבורה ולא ציית לאות שנתן לו שוטר בניגוד לתקנה 23(א) (2) לתקנות התעבורה.

הכפירה:

הנאשם באמצעות ב"כ ציין כי הרכב שמופיע בכתב האישום הוא בבעלות אישתו אולם כפר בנהיגה ובמקום המצוין בכתב האישום.

התיק נקבע להוכחות בפני כב' השופטת שמאי ולאור היעדרותה הועבר לטיפולי ע"י סגן הנשיאה על פי הודעת מזכירות מיום 13.9.22

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו מפקח לירן ספקטורובסק קצין היחידה מתחנת טייבה שרון (להלן :עת/1) שערך דו"ח פעולה (ת/1) ורס"מ פואד טרבוש ראש משמרת סיור בטייבה (להלן: עת/2) שערך הזמנה לדיון וכתב אישום (ת/2).

כמו כן הוגש תע"צ רישיון נהיגה של הנאשם (ת/3)

פרשת הגנה:

מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד.

דין והרכעה

לאחר ששמעתי את עדי התביעה ועדות הנאשם, ששקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בפניי, עיינתי במסמכים ובחנתי את הראיות שהוגשו, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואנמק:

דו"ח פעולה (ת/1 ) שערך עת/1 הוגש כתחליף לחקירתו הראשית.

עת/1 ציין שבסיום אירוע אחר התחיל הוא ועת/2 בנסיעה חזרה לכיוון טייבה כאשר הוא נוסע על כביש 5714 לכיוון דרום, באזור יד חנה התנועה האטה מאחר והיה טרקטור שנסע על הכביש שבו נתיב אחד לכל כיוון המחולק בפס הפרדה רצוף. בשלב מסויים עת/1 הבחין ברכב מסוג ב.מ.וו.לבן מבצע עקיפה על פס לבן ועוקף אוטובוס ואת הטרקטור ונוסע במהירות גדולה דרומה . עת/1 הפעיל אמצעים והחל בנסיעה מבצעית לכיוון הרכב תוך שהוא מציין כי בשלב זה לא הצליח לזהות את לוחית זיהוי היות והניידת אינה מסוגלת להגיע למהירות של הרכב אך שמר על קשר עין עד אשר הרכב פנה ימינה לכביש 57 , בשלב זה איבד את קשר עין למספר רגעים אך כאשר פנה הוא גם ימינה הבחין שוב ברכב כשהוא מגיע לרמזור הפנייה שמאלה לכיוון קלנסוואה ונעצר ברמזור אדום. עוד ציין עת/1 כי הגיע לרכב מצידו הימני כאשר חלון הנוסע ליד הנהג של הרכב הב.מ.וו. פתוח והוא צמוד אליו הבחין בנהג יחיד ברכב, בהמשך זוהה באמצעות מסוף כחאג' יחיא רמזי, כמו כן בשלב זה הצליח לרשום את לוחית זיהוי הרכב. עת/1 פנה לנהג כשהוא קצין במדים בניידת כחול לבן ויושב בתא הנהג והנחה את הנהג מיד כשהרמזור יתחלף לירוק לעצור בצד ימין של הכביש. הנהג הנהנן בראש בהסכמה אך מיד כשהרמזור התחלף הנהג החל בנסיעה מהירה ופרועה תוך שעוקף רכבים מהשול לכיוון קלנסוואה עד אשר אבד קשר עין. העד ציין בת/1 כי : "מפאת הסיכון שהנהג יצר מנהיגתו הפראית וכן שהיה לי זיהוי של הרכב והנהג חדלתי את עצמי מלבצע מרדף".

עוד צוין בת/1 כי בהמשך כאשר בדק את הרכב במסוף עלה כי הבעלים של הרכב הינה אישה אך בקשרי משפחה ראה כי בעלה הוא זה שנהג ברכב ואשר איתו שוחח ברמזור . כמו כן ציין עת/1 כי מדובר בזיהוי וודאי וכי מרגע המפגש עם הנהג ועד שראה תמונה מסוף לא עברו יותר מ-2 דקות .

בהמשך הדו"ח בתאריך 23.05.20 ציין עת/1 כי נעשו ניסיונות לאיתור החשוד כולל הזמנה לסור במקום מגוריו ובתאריך 23.5.20 שעה 22:30 התייצב החשוד לתחנה ביחד עם עורך דינו, נרשמה לו על ידי עת/2 הזמנה לדין על אי ציות להוראות שוטר ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. כמו כן ציין שוב העד כי זיהה באופן ודאי את רמזי כאדם אשר ישב ברכב בעת האירוע והוסבר לו כי אינו חייב לומר דבר וכל דבר שיאמר יכול לשמש כנגדו ורמזי אמר שהוא במצב כלכלי לא טוב ובאותו יום היה במתח נפשי גדול לכן ברח מהמקום והוא מצטער על כך .

העד נחקר ארוכות בחקירה נגדית, שם חזר על הרשום בת/1 ונתן הסבר על זיהוי החשוד והשתלשלות האירוע :

"כשהתקרבתי אליו ביצענו בדיקה במסוף של לוחית הרכב וזיהינו את בעל הרכב הרשום כפי שגם רשום בדוח הפעולה באותו דף שנמצא בפני בית המשפט - עדיל חאג' יחיא, זה רשום בדוח פעולה. כאשר בשלב הזה היה לנו זיהוי רק של הרכב ובעלי הרכב, בשלב הזה נעצרתי ליד הרכב אשר הרכב נמצא לידי ואני במושב הנהג וכשאני עוצר ליד הרכב החשוד החלון של המושב הנוסע הקדמי פתוח זאת אומרת שהחלון שלי פתוח ואני עומד ליד הרכב בצד הימני של הרכב והחלון שלו פתוח ואני מביט לתוך הרכב ובתוך הרכב אני מזהה נהג לנהג הזה ביקשתי ממנו שיעצור בצד הוא היה בפנייה שמאלה לכיוון קלנסואה וביקשתי ממנו שיעצור מיד אחרי הרמזור בצד ימין כדי שנוכל לדבר איתו, הנהג סימן לי עם הראש הנהון של כן, הבנתי ומיד כשהרמזור התחלף הוא ברח מהמקום, עשינו בדיקה של קשרי המשפחה וכך קישרנו אותו." (עמ'9 ש'5-14)

מעדותו עולה כי זיהוי הרכב היה לאחר שחודש קשר העין בהתקרב לרמזור, אז הגיעו לפרטי בעלת הרכב ולזיהוי הנאשם על ידי תמונת מסוף דרך קישרי משפחה תוך שהוא מסביר שזו דרך עבודתם (עמ' 8 ש'18 ועמ' 10 ש'7)והסביר מדוע לא יכול להראות תמונה במסוף:

"ש:     אפשר לראות את התמונה שהבחנת בה במסוף?

ת:        לא, זה פרטים חסויים, מסוף משטרתי "(עמ'10 ש'4-5)

באשר לשעת האירוע מעיון בת/1 עולה כי האירוע נפתח ביום 20.5.22 שעה 19:41:38, אותה שעה מופיעה בפרטי המקרה, פרטי צוות, זמני הסטטוס כפי שדיווחו ע"י המנוי ובפרטי הדפסה. העד אף הסביר כי :

"נוצר דו''ח הפעולה אז אני מניח שהאירוע קרה בסמוך." (עמ' 10ש'1)

כמו כן בת/1 צוין שהאירוע הסתיים ב 20.05.20 שעה 21:00:21 כך שלא מצאתי כל חשיבות לתגובת העד שלא זכור לו אם היה יום או לילה.

כמו כן עת/1 חזר על כך שהנהג הוא זה שהתייצב בתחנה (עמ'8 ש'14-15 ועמ'10 ש'18-21)

"אני יכול לומר שהחשוד שהתייצב הוא אותו אחד שזיהיתי ביום האירוע ומאחר ועברו בסך הכול שלושה ימים בין האירוע לבין ההתייצבות לכן הזיהוי שלי מאותו היום היה נכון גם ליום התייצבותו. כלומר, זיהיתי את החשוד. באופן אישי אני לא יודע אם בדקתי תעודת זהות שלו, זה לא מצוין בנספח."

העד ציין כי הנאשם הוזמן לבוא לתחנה לא לחקירה כי :

"העונשים הקבועים בחוק זה הזמנה לבית המשפט לא חקירה. הסנקציה הקבועה על פי העבירה זה הזמנה לבית משפט, לא פתיחת תיק חקירה (עמ'11 ש'1-3)

באשר לאיבוד קשר עין העד מסר הסבר מפורט שהרכב ברמזור הוא אותו רכב שהוא הבחין מבצע עבירה של עקיפה :

"הרמזור של כביש 57 יחד עם כביש 5714 הוא רמזור שיש בו ימינה וישר, אני מכיר את זה לא מזיכרון אלא מעבודה בשטח, שירתתי כשנתיים בתחנת טייבה. כשאנחנו נסענו אחרי הרכב והוא פנה ימינה כפי שציינתי גם בדוח הפעולה הוא לא עבר באור האדום כי אם היה עובר הייתי מציין בדוח הפעולה, בנקודה שהוא פנה ימינה אנחנו עדיין היינו בנסיעה דרומה ושם עבד (כך נרשם בפרוטוקול, הבהרה שלי מ.כ) הקשר עין ולא התחלף הרמזור, כלומר שלא הגיעו עוד כלי רכב נוספים משום כיוון אחר כלומר שאני פניתי ימינה לא היו רכבים נוספים שהצטרפו למקטע הכביש הזה וזה היה הכלי רכב היחיד מהסוג הזה וזו התשובה איך אני יודע שלא מדובר ברכב אחר"(עמ' 11 ש'10-16)

והוסיף:

"אם היו שני כלי רכב דומים אז הייתי מציין את זה כי אז לא הייתה לי וודאות לכן לא היה יכול להיות שהיה כלי רכב דומה כי פרק הזמן שאיבדתי את קשר העין היה קצר מאוד."(עמ' 11 ש' 18-19)

יחד עם זאת אציין כי איבוד קשר עין אינו רלוונטי לעבירות נשוא תיק זה, כי הן בוצעו לאחר חידוש קשר העין, אז זוהה הרכב, הנהג, הנהיגה והאי ציות להוראות שוטר לעצור.            

"לא, וגם זה רשום בדוח הפעולה בשורה 10 "שהגעתי לרכב... כמו כן, בשלב זה

הצלחתי לרשום את הל"ז" כלומר זה לא היה תוך כדי נהיגה מבצעית."(עמ' 11 ש'

24-25)

"כפי שרשום בדוח, רשמתי "לציין כי בהמשך כאשר בדקתי את הרכב במסוף עלה כי

הבעלים של הרכב הינה אישה ובדקתי את קשרי המשפחה, עשיתי את זה במשך

ואני לא יודע בדיוק להגיד כמה זמן אחרי."(עמ'11ש'27-29)

"בדקתי בקשרי משפחה, אני לא יודע בדיוק מה הייתה הבדיקה המדויקת, אם

נבדקו דודים, סבים, אחים, ציינתי קשרי משפחה ולא צריך לציין יותר מזה"

"עניתי שאני לא זוכר, בדיקה בקשרי משפחה זו פעולה טכנית."

(עמ' 12 ש' 1-7)

עת/2, ערך בתאריך 23/5/20 הזמנה לדין וכתב אישום (ת/2 ) בגין העבירה מ-20.5.20, כלומר, 3 ימים אחרי האירוע כי לטענתו אותו חשוד באותו יום ברח להם, הגיעו אליו הביתה הושארה לו הזמנה והוא התייצב לתחנת המשטרה.

בת/2 בפתח "נסיבות המקרה" נרשם בהמשך לאירוע 6100ושהנאשם זוהה על פי ת.ז. עם תמונה. עת/2 ציין:

"בתאריך 20.5.20 בשעה 19:40 לערך ביחד עם שותפי לירן ספקטור במהלך נסיעה על הכביש 5714 מצפון לדרום בניידת כחול בן 21027 אחרי יד חנה לכיוון דרום הבחנתי ברכב מסוג BMW בצבע לבן כשהוא עוקף מספר רכבים על פס לבן רצוף כשהפס נראה היטב לעין הרכב עוקף טרקטור שנסע בכיוון נסיעה ביחד עוד מספר רכבים, שותפי שנהג בניידת יצא אחרי הרכב הנ"ל תוך הפעלת אמצעים בשלב מסויים הרכב פנה ימינה לכיוון מערב בכביש 57 לציין שלא זוהה ל.ז. של הרכב הנ"ל המשכנו נסיעה לכיוון מערב ובמקום הצומת המשתלה הבחנו ברכב העונה לתיאור שעמד ברמזור אדום כשהוא הרכב הראשון בנתיב הפונה שמאלה לכיוון קלנסוואה נעמדו במקביל לחלון שעל יד הנהג שהיה פתוח שותפי ביקש מהנהג שהיה לבדו ברכב לעצור בצד לאחר שיפנה שמאלה ויעצור בצד הנהג נדנד עם הראש ולאחר שהתחלף הרמזור לירוק הנהג ברח ולא עצר תוך כדי שהוא עוקף עוד רכבים בשול הדרך לציין שנקלט מספר הרכב בבדיקה נראה כי לעלה של בעלת הרכב הוא הנהג ברכב ואין לא רישיון בתוקף . לאחר שהגענו לנ"ל לבית והשארנו הזמנות לסור הנ"ל התייצב בתחנה בתאריך 23.5.20 נרשם דו"ח בהתאם."

לטענת עת/2 הנאשם שזוהה פנים אל פנים, גם זוהה כבעלה של בעלת הרכבוביום 23.5.20 הוא זוהה על פי תמונה וזה רשום בדוח (עמ' 14 ש'19 ). תגובתו של הנאשם הייתהלהזמנה לדין וכתב אישום הייתה:"אני מצטער".

עת/2 הסביר כי רישום הזמנה לדין וכתב אישום נעשה מהזיכרון ומהפנקס, והנקודות שרשמם לעצמו, מס' וסוג הרכב, שם החשוד, ת.ז, פרטי

האירוע , והוסיף כי רשם סימנים בפנקס ואחרי שהוא מוחק את הפרטים של האנשים הוא גורס וזורק אותו.

העד ציין כי הוא ישב על יד הנהג מקדימה וראה בוודאות 120% פנים מול פנים את

הנהג, הנאשם היה בצד של הנהג, היו במקביל אליו חלון מול חלון עמד לידו 2 מטר 2

מטר וחצי לערך ויכול לזכור אותו יומיים שלושה ולא אחרי שנתיים מהאירוע.

עת/2 הוסיף כי לא יכול להגיד בדיוק כמה זמן הוא התבונן בנהג אבל יכול להגיד שזה

פאזה של רמזור עד שהתחלף לירוק, אבל כן היה לו מספיק זמן לזכור את הפנים שלו

יותר מיומיים שלושה וגם שבוע, זכר טוב מאוד את תווי הפנים שלו.

"באותו יום שראיתי אותו וזיהינו את הרכב והלוחית זיהוי של הרכב לפי בדיקה

במערכות המשטרתיות, זיהיתי את הנהג לפי תמונה במערכות המשטרתיות."(עמ' 20

ש' 4-5)

עת/2 אישר כי שעה האירוע היה19:40 לערך, לא היה חושך, שעות הערב שניתן לראות במצב סביר כי בקיץ יש אורוניתן לראות טוב.

כמו כן, הסביר העד כי בדו"ח לא נשאר לי מקום אז היה צריך לסמן מקום חדש ולהמשיך כי היה צריך להשלים כמה שורות.

העד שולל כי אדם אחר הגיע לתחנת המשטרה:

"אין סיכוי כזה, מי שהגיע זה הנאשם , זכרתי אותו היטב, ברמה כזאת שאם היית שואל אותי אחרי האירוע בשבוע הייתי יכול להגיד לך איך הוא נראה גם לפי תווי פנים." (עמ' 18ש' 28-29)

"מי שהגיע לתחנה זה מי שנהג ברכב ביום האירוע ב-20.5.20, זה הנאשם." (עמ' 19ש' 3)

"מי שהגיע זה רמזי חאג' יחיא, הוא זוהה לפי ת.ז וזכרתי אותו היטב ברמה של 120-130 אחוז אותו תווי פנים, זכרתי אותו באותו יום. "(עמ' 19 ש' 20-21)

יחד עם זאת העד כי לא זוכר ולא יודע אם הנאשם הגיע לתחנת המשטרה עם עו"ד

ורשם בדוח את מספר הטלפון שמסר לו הנאשם.

כמו כן עת/2 לא יכול להציג לבית המשפט את התמונה שעל בסיסה קבעת שזה הנאשם.

הנאשם בחר להעיד וטען כי בזמן הרלווטני לא נהג בכלל, היתה לו בעיה ברישיון נהיגה והיה לו נהג.

הרכב שייך לאשתו חאג' יחיא עדיל והוא בשימושה הבלעדיורק בזמן שיש לרכב טיפול במוסך, המוסך לוקח ומחזיר את הרכב.

הנאשם ציין כי שאל את אשתו אם נתנה את הרכב והיא אמרה שלא נתנה לאף אחד את הרכב .

עוד טוען הנאשם כי הוא רואה בכפר אוטו שדומה לרכב של אישתו שיש לו רק מספר

אחד שמשתנה, זוכר שהמספר שלו זה הוא 8675054 , שני הרכבים נראים כמו שתי

טיפות מים לכן הוא מסתכל עליו כל הזמן כי הוא חושב שזה הרכב של אשתו.

הנאשם אישר כי הגיעו לבית, מסרו מכתב לאחיו, הוא ישר צילם ושלח לעו"ד שלו שאמר לו כי זה תיק אחר(עמ' 26 ש'24-26), אולם טוען כי הוא לא הגיע לתחנת המשטרה ולא סיפר לשוטרים על מצבו הכלכלי.

לא הובאו עדים נוספים/ ראיות מטעם ההגנה.

דיון והכרעה:

לצורך קביעת אמינותם של העדים בזיהוי הנאשם, בחנתי את עדותם של עדי התביעה בהתאם למבחן דו שלבי, כאשר במבחן הראשון בחנתי את הערכת העד המזהה ובמבחן השני את מהימנות הזיהוי מבחינה אובייקטיבית ומבחינה סובייקטיבית (ע"פ 193/14 פאדי נסאללה נ' מ"י מיום 26.10.14).

עדותם של עדי התביעה הייתה תקינה, אחראית, לא מצאתי בהם אי דיוקים, לא נסתרו ולא הופרחו בחקירה נגדית, נהפוך הוא, עדי התביעה מסרו הסבר סביר והגיוני לכל הפעולות שבוצעו. עדי התביעה רשמו דוחות מפורטים וכנים, ציינו את כל פעולתם מאז שהבחינו ברכב, הנסיעה אחריו, היכן הם ישבו, איך ביצעו פעולת זיהוי הרכב ופרטי הנאשם. מעדותם עולה כי במקום שהם עמדו ביחס לרכב הנאשם יכלו להבחין היטב בנאשם שנהג ברכב, מעדותם עולה כי הנאשם הבחין בעדים והבין היטב את ההוראה לעצור בצד ולא ציית לה. האינטראקציה שהייתה בין עדי התביעה ונאשם מובילה למסקנה שהיה מספיק זמן להבחין ולזהות את הנאשם והרכב, ושהרכב קשור לנאשם.

לאור התרשמותי מהעדים, לא מצאתי פגם בזיהוי הנאשם באמצעות המסוף בעת

האירוע, כמו כן לא מצאתי פגם או פגיעה בהגנתו של הנאשם בזה שעדי התביעה לא

בדקו במסוף תמונות של קרובי משפחה של הנאשם ,ראשית, מתוך עדותו של הנאשם

עולה כי אף אחד במשפחה לא משתמש ברכב של אישתו, שני, לו סבר הנאשם כי יש

קרוב משפחה דומה לו היה יכול לברר עימו אם הוא נהג ברכב, או להביא אותו להעיד

להציג תמונה ולו כדי לעורר ספק.

בשים לב לנסיבות בהם נחשפו העדים לאופן נסיבות ביצוע העבירה, משך החשיפה שלהם מול הנאשם, התנאים שקדמו לזיהויו ולאחר מכן בכך שהנאשם לא ציית להוראות עת/1 לעצור בצד וברח מהמקום ולאחר מכן זיהוי נוסף שנערך על ידי העדים בתחנת המשטרה כאשר אחד מהם אף זיהה אותו באמצעות רישיון נהיגה ותמונה, מצאתי לקבל את עדותם של עדי התביעה.

הנאשם טוען כי הוא לא נהג ברכב אולם לא טען אליבי, לא הביא את אישתו להעיד היכן היה הרכב, לא הביא ראיות על כך שבאותה תקופה החזיק בנהג (ראה עמ' 26 ש' 20-21) לא הביא ראיות בקשר לרכב ה"דומה כשתי טיפות מים" לרכב של אשתו כגון תמונת הרכב, לא צירף ולא ביקש ממשרד הרישוי להמציא אישור אל רכב דומה לרכב של אשתו במראו ובמספר רישוי, לא ביקש מבית משפט לזמן לעדות את בעל הרכב הדומה.

כמו כן אינני מקבלת טענת הנאשם כי הוא לא התייצב לתחנת המשטרה, בהזמנה לדין וכתב אישום מתאריך 23.5.20 חתימת על קבלת הדו"ח והנאשם לא הכחיש את חתימתו, הנאשם לא הסביר כיצד הגיע ההזמנה לדין וכתב האישום לידיו, לא מסר פרטי עו"ד שפנה למשטרה, האם העו"ד שלו הוא זה שקיבל את ההזמנה לדין וכתב האישום. כלומר גרסת הנאשם כללית, לא מפורטת, מסתפק בהכחשה באירוע ולא מוסר פרטיים ו/או מביא עדים שיכולם לתמוך בגרסתו.

כמו כן אינני מקבלת טענת ב"כ הנאשם כי בכתב האישום לא צוין מקום ביצוע העבירה, מעיון בכתב האישום מודפס שהוגש בתיק ונחתם ע"י התובעת לילך קמינסקי בתאריך 15/6/20 רשום מקום ביצוע העבירה: כביש 5714 מצפון אזור יד חנה.

עוד אציין כי טענות ב"כ הנאשם בעניין העדר פרטי זימון הנאשם לתחנה איננה רלוונטית כי אין מחלוקת על כך שהנאשם זומן.

באשר לטענת ב"כ הנאשם כי הדו"ח ת/2 נרשם 3 ימים לאחר האירוע על סמך רישומים בפנקס שלא הוגש לתיק לא מצאתי שיש בה כדי לפגום באישום/בראיות ראשית עת/ 1 ערך ביום האירוע סמוך לשעת לביצוע העבירה דו"ח מפורט.

כמו כן הגיוני הסברו של עת/2 שהנאשם ברח כך שלא ניתן היה למסור לו את ההזמנה לדין וכתב האישום.

באשר לאיבוד קשר העין כאמור לעיל, אינו רלוונטי כי זיהוי רכב הנאשם בוצע לאחר חידוש הקשר עין באזור הרמזור ששם ביצע הנאשם את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ומעבר לכל צורך עת/1 מסר הסבר מפורט שהרכב ברמזור הוא אותו רכב שהוא הבחין מבצע עבירה של עקיפה :

"הרמזור של כביש 57 יחד עם כביש 5714 הוא רמזור שיש בו ימינה וישר, אני מכיר את זה לא מזיכרון אלא מעבודה בשטח, שירתתי כשנתיים בתחנת טייבה. כשאנחנו נסענו אחרי הרכב והוא פנה ימינה כפי שציינתי גם בדוח הפעולה הוא לא עבר באור האדום כי אם היה עובר הייתי מציין בדוח הפעולה, בנקודה שהוא פנה ימינה אנחנו עדיין היינו בנסיעה דרומה ושם עבד הקשר עין ולא התחלף הרמזור, כלומר שלא הגיעו עוד כלי רכב נוספים משום כיוון אחר כלומר שאני פניתי ימינה לא היו רכבים נוספים שהצטרפו למקטע הכביש הזה וזה היה הכלי רכב היחיד מהסוג הזה וזו התשובה איך אני יודע שלא מדובר ברכב אחר"(עמ' 11 ש'10-16)

והוסיף:

"אם היו שני כלי רכב דומים אז הייתי מציין את זה כי אז לא הייתה לי וודאות לכן לא היה יכול להיות שהיה כלי רכב דומה כי פרק הזמן שאיבדתי את קשר העין היה קצר מאוד."(עמ' 11 ש' 18-19)

ב"כ הנאשם העלה במהלך סיכומיו טענת הגנה מן הצדק בכך שהנאשם לא נחקר תחת אזהרה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בניגוד להנחיות של בית משפט עליון בבג"צ 7491/10 .

טענת הגנה מן הצדק, משמעותה כי בית המשפט מוסמך לבטל כתב אישום בנסיבות בהן הגשתו עמדה בסתירה לעקרונות צדק והגינות. טענה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם הוכחה התנהגות שערורייתית ובלתי נסבלת של הרשות, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם בכך שלא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות .

עובדתית אין מחלוקת כי הנאשם לא נחקר תחת אזהרה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בדנג"ץ 7491/19קבע הרכב של חמישה שופטי בית המשפט העליון:

" אכן, הכלל הוא כי על מנת לקיים הליך הוגן נגד נאשם, חובה לחקור אותו תחת אזהרה טרם הגשת כתב אישום נגדו. כך פרט לחריגים, למשל סדרי דין מיוחדים הקבועים בחוק, כגון עבירת תעבורה שהיא עבירה של ברירית משפט לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982...".

לעבירות תעבורה בעלות אופי פלילי, יחד עם זאת המחוקק קבע הוראות ספציפיות לפיהם נהג מקבל במקום או בסמוך לכך טיוטת כתב אישום כולל רישום/ תיעוד הראיות וזאת כדי לאפשר אכיפה מהירה ויעילה של חוקי תעבורה (ראה סע'239 לחוק סדר הדין הפלילי ותקנה 38 (א) לתקנות סדר הדין הפלילי).

על פי סעיף 239 א (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , התשמ"ב-1982 קיימת אפשרות להגיש כתב אישום בעבירות תעבורה (שאינן תאונות דרכים) נגד נהג גם אם לא זומן לחקירה וזאת בתנאי שלא חלפה שנה ממועד ביצוע העבירה. כך שהמחוקק לא ראה חובה לבצע חקירה של החשוד בעבירות תעבורה.

כב' השו' י' קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", ציין כי אין אסמכתא לכך שקיומה של חקירה הינה תנאי בל יעבור להגשת כתב האישום תוך הפנייה לדנ"פ 9263/99 "מדינת ישראל נ' בקשי", פ"ד נ"ד (3)556.

על כן הנני קובעת כי קיום חקירה תחת אזהרה איננו תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום בעבירות נשוא האישום.

אוסיף כי ההגנה לא מעלה טענה כי הימנעות מחקירת הנאשם יוצרת כלפיו עיוות דין או מצב של פגיעה בהגנתו בייחוד שהנאשם זומן למשטרה ולטענתו אף עו"ד בירר את העניין.

מכל הנימוקים הנ"ל לא מצאתי כי התנהלות המאשימה יצרה עיוות דין או פגם משמעותי .

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי לדחות את טענת הגנת מהצדק וקובעת כי המאשימה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירה . על כן הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.