1

בקשת המבקשת נבחנה על ידי גם לאחר קבלת תגובת המדינה.

ביחס לאי הגעת הנאשמת לדיון בעניינה וטענתה כי הגיעה ל"מחלקת תביעות" ושם המסר לה בעל פה כי הדיון יתקיים בינואר 2018, הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הסרוקים בתיק:

בהתאם לנתוני התיק חתמה הנאשמת ביום 13.9.17 (יום ההקראה הראשון) על בקשת דחייה לפיה ידוע לה כי תאריך הדיון הבא הינו 4.1.18 בשעה 09:00 וכי ידוע לה שלא תקבל זימון נוסף מעבר להודעה זו. המבקשת חתומה על מסמך זה ובכל זאת טענה בבקשתה כי מועד הדיון נמסר לה בעל פה.

ביחס לטענה כי לא נהגה כלל ברכב, הרי שגם טענה זו נבחנה על ידי התביעה ומתברר מחומר הראיות כי המבקשת נהגה ברכב ועוכבה על ידי השוטרים לאחר שזה היה בתנועה.

המבקשת אינה חולקת כי היא בלתי מורשית לנהיגה ביום האירוע ולכן על פניו לא נגרם לה כל עיוות דין מעצם הרשעתה.

ביחס לרף הענישה, הרי שהעבירה אשר בוצעה מתחילה במתחם ענישה הכולל רכיב של מאסר מותנה (עד לשנת מאסר בפועל). בהינתן כי ענישתה כוללת רק רכיב של פסילת רישיון ללא כל רכיב מאסר,

2

הרי שלא נגרם למבקשת כל עיוות דין ביחס לענישתה בתיק זה (קל וחומר אם מתכוונת המבקשת לשרת ביחידה מיוחדת בצה"ל שם רכיב של מאסר היה פוסל אותה משירות בכיוון המבוקש על ידה).

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

אני קובע כי הפסילה בפועל תימנה מיום גזר דין - 4.1.18.

אני קובע כי הפסילה בפועל לא תחול על נהיגת כלי רכב צבאי מכל סוג ולא תמנע יכולת של הנאשמת לקבל רישיון נהיגה צבאי מכל סוג במהלך שירותה הצבאי.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.