1

לאחר העיון בתיק ובהעדר המסמכים שהתבקשו בהחלטה מיום 1/2/15 אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין.

המבקש הוזמן למשפטו כדין ולא התייצב. האישור הרפואי שהומצא לבית המשפט אינו תקף למוסדות משפטיים כפי שננקב מפורשות בו. מעבר לכך, מדובר באישור נקודתי, ליום הדיון, מבלי שצוינה המניעה הרפואית, שפקדה את המבקש, ליום אחד, ובדיוק ביום בו נשפט.

בית המשפט הבהיר לסניגור כי הבקשה חסרה והורה על השלמת תיעוד רפואי ואסמכתא מאת המעביד על העדרות המבקש. ברם, מידע זה לא נמסר לבית המשפט בחלוף כחודשיים מאז ניתנה ההחלטה.

אישור רפואי אינה חזות פני כל, ואם נשלח לאחר קיומו של הדיון, אין הוא פוטר את הנאשם מאחריות לאי התייצבותו לדיון (רע"פ 7122/07 טהא חיר נ' מ"י (2008); רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מ"י (2007); עפ"ת (מחוזי חיפה) 11389-07-09 חאג'י נ' מ"י (2009).

עוד יצוין, כי מדובר בנאשם אשר ביקש וקיבל דחיה קודמת למשפטו.

מעבר לשאלת אי ההתייצבות, לא הוכח בפני ביהמ"ש כי נגרם עיוות דין לנאשם. הצהרות כלליות בדבר חפות ופגיעה בפרנסה אינן עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

2

על המבקש היה להיכבד ולפרט את טעמי הגנתו, וככל שיש בידו אסמכתאות לצרפן לבקשתו, משלא עשה כן, לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו בבקשה דנן (ראו: רע"פ 9142/01 איטליא סוריא נ' מ"י (2003); ע"פ 4808/08 שרון מנחם נ' מ"י (2009)).

יצוין, כי הנאשם הורשע בהעדרו כי נהג ברכב כאשר רשיון הרכב פקע בניגוד להודעת איסור שימוש שנתן בוחן (הורדה מהכביש בלשון העם) וללא ביטוח. ככל שהיתה לנאשם הגנה, צריך היה לספק רשיון רכב תקף למועד הנקוב בכתב האישום, ולסתור את הודעת איסור השימוש.

דא עקא, כי הנאשם לא הציג רשיון רכב תקף, ולמעשה לא היתה בפיו, כל התייחסות לאישומים ולראיות התביעה, ומכאן שאין הצדקה לביטול פסק הדין (וראה הנאמר לענין אי קיומה של הגנה לגופו של ענין בפסיקה דלעיל).

בבחינת למעלה מן הדרוש, אציין, כי גם מצד העונש שהוטל על הנאשם אין חשש לעיוות דין, לנוכח העבירות בהן הורשע והמסוכנות הרבה לציבור וחובת הפסילה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.