1

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ביום 27.2.16 במהירות מופרזת של 102 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 60 קמ"ש. הנאשם נתפס נוהג במהירות זו במצלמת א3.

ביום 21.5.17 טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא הוזמן כדין ומאחר וחלפו להם 4 חודשים מאז תאריך ביצוע העבירה המיוחסת לו- הרי שהעבירה התיישנה ויש לבטל את כתב האישום מחמת כך.

ב"כ הנאשם היפנה ל-2- אישורי מסירה, האחד - הושב לדואר בציון "עזב" (במ/1) והאחר הוחזר בציון "לא נדרש" (במ/2).

2

ב"כ הנאשם היפנה לפסיקה הגורסת בכך, שמכיוון שמדובר בחזקה "מרחיקת לכת" (תקנה 44א' לתסד"פ) הרי שיש לדקדק במילואו של אישור המסירה באופן מדוייק ולכן לאור כך שאישור מסירה ראשון - לא נתקבל ע"י הנאשם - "עזב", ואישור המסירה השני חסר פרטים - הרי שחלפו להם 4 חודשים על פי החוק ויש לבטל את כתב האישום.

ב"כ הנאשם אף הציג פסיקה אשר לטעמו מבססת את טענתו.

ב"כ המאשימה ציינה, כי שני האישורים נשלחו בתוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה הלכאורית, כמו כן מפנה לחזקה המתקיימת עפ"י תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, כשלדעתה הטענה בדבר הנימוק לאי קבלת דבר הדואר של "לא נדרש" עומד לפתחו של הנאשם אשר צריך לנסות ולסתור את החזקה.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

בסעיף 225 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ) מוסדרים מועדי ההמצאה בעבירות תעבורה, כאשר בסעיף (א1) נרשם:

"הייתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27 א' לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1)"ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה..."

תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי קובע חזקת מסירה בעבירות תעבורה כדלקמן:

"... כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה..."

מכאן שאין צורך בחתימת נאשם על ההזמנה על מנת שאישור המסירה יהיה כדין, תקף ומחייב את הנאשם.

3

בתת"ע 8510-03-16 מד"י נ' גורשומוב (מיום 28.11.16 )בחנתי סוגיה זו , כאשר סקרתי את הפסיקה וקבעתי,כי דבר הדואר צריך להיות מהותי ואשר נושא על גבו פרטים מהותיים, לאור החזקה הקבועה בחוק ואשר הינה מרחיקת לכת (ע"פ גל אריאלה נ' מד"י).

בחנתי את הפסיקה אשר הוגשה לי ע"י ב"כ הנאשם- עפ"ת 47331-02-16 אהד דרייפוס נ' מד"י, שם ביטל כב' הש' בן יוסף את פסק הדין אשר ניתן בהעדר הנאשם והשיבו לדיון מחודש בפני בית משפט קמא, אולם שם הסוגיה הייתה, בקשת הנאשם לקבלת יומו בבית המשפט והעלאת טענותיו כנגד השוטר וביצוע העבירה המיוחסת לו, כאשר הטעם העיקרי לכך היה חשש לעיוות דין, וכפי שציין בית המשפט: "ראשית הנני סובר שיש חשש שמא נגרם עיוות דין בשפיטתו של המערער בהיעדרו, מקום שבו מיד אמר לשוטר שלא עבר את העבירה המיוחסת לו.."

לעניין אישור המסירה אשר הוצג שם, הרי שלמעט הציון "לא נדרש", לא היה כל פרט מזהה של הדוור, מה שאין זה כך בענייננו, שכן באישור המסירה כאן, מצויין שם הדוורית "אודט" בחתימתה המתנוססת, וכך אף התאריך בו הגיעה לכתובת הנאשם- 9.5.16 .

מן התאריך, אף עולה, כי דבר הדואר הגיע לכתובת הנאשם לאחר חודשיים ומחצה, שהיא תקופה הנמצאת בתוך 4 החודשים שהחוק קבע.

אכן, טוב היה אם היו פרטים נוספים ומפורטים לעניין ביצוע אותה המסירה, אולם נראה לי כי על פי הקבוע בחוק המאשימה עמדה בנטל הראשוני של אותה החזקה הקבועה בחוק.

כמובן שאין החלטה זו סותמת את הגולל על יכולתו של הנאשם לנסות וסתור חזקה זו.

לא התייחסתי בהחלטתי לאישור המסירה הראשוני, אשר הוחזר בציון "עזב"- במ/1, שכן אישור זה אינו נושא כל פרט מזהה עליו, לא של הדוור, לא חתימה ולא תאריך ממנו ניתן להבין אימתי היה, אם בכלל, הדוור בכתובת הנאשם, אולם כפי שציינתי לעיל, אישור המסירה השני והמאוחר לו- במ/2 אשר אף הוא נמסר בתוך התקופה הקבועה בחוק עצר את מירוץ ההתיישנות.

בשולי הדברים ולחיזוק המסקנה אליה הגעתי, אציין כי הנאשם הגיש 9 ערעורים בתיקים אשר נשפט שלא בפניו ועניינם נהיגה במהירות, כאשר גם שם טען שלא קיבל את דבר הדואר, גם שם הושבו אישורי המסירה לסניף הדואר מן הטעמים של "עזב" או "לא נדרש" (עפ"ת 23800-05-17), כאשר בית המשפט מפי כב' הש' בן יוסף, אשר קובע בהחלטתו :

4

"המערער, באשמתו שלו- בכך אין ספק- לא דאג מעולם לשנות את הרישום במשרד הפנים לכתובתו הנכונה, וזו נותרה כתובתו ברמלה.. והמערער מזלזל בדוחות המתקבלים בשל נהיגתו בכתובת אחרת".

לבסוף מבטל את פסקי הדין כשמציין: "ליתן למערער רשות להתגונן ולהישפט, בין היתר בשל המאסה הקריטית שהצטברה... כל זאת הנני עושה גם לפנים משורת הדין.."

לאור כל זאת, אני קובעת כי אישור המסירה במ/2 הינו אישור כדין, כאשר המאשימה עמדה בנטל של תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, כך שאינני מקבלת את טענת ההתיישנות לה טענה ההגנה ויהיה על הנאשם ליתן מענה לכתב האישום.

ניתנה היום, ד' בתמוז, 28 יוני בהעדר הצדדים.

אביבה