1

1. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר המבקשת וכבר מטעם זה יש לדחותה.

2. גם לגופו של עניין דין הבקשה לדחות.

הזמנה לדיון נשלחה לנאשמת לכתובתה הקודמת אולם כפי שניתן לראות רשות הדואר עדכנה הכתובת ע"ג ההזמנה לכתובתה החדשה של הנאשמת ברח' זלמן שז"ר 7 הוד השרון.

אולם ההזמנה חזרה בציון "לא נדרש" המהווה עפ"י חוק מסירה כדין. משבחרה הנאשמת שלא לקבל לידיה ההזמנה, אין לה להלין אלא על עצמה.

3. המבקשת לא העלה כל טענת הגנה ראויה. 

4. גזר הדין מידתי וסביר בנסיבות העניין.

2

לעניין טענת המבקשת ל"עיוות הדין"בכל הנוגע למצלמות "א/3" לאור פסה"ד בתיק פל"א 4745-08-13 מדינת ישראל נ' איסמעיל בדראן ואח' (06.09.18) - בעפ"ת 7334-12-18 בן דוד נגד מדינת ישראל, (26.02.18), קבע לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בירושלים כי:

"טענת המערער לפיה, כביכול, פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפל"א 4745-08-13 יכול להצדיק, הוא כשלעצמו, בקשה להארכת מועד להישפט כשנה לאחר ביצוע העבירות ולאחר שהקנסות שולמו, היא טענה שאינה יכולה להתקבל. משמעותה האמיתית של טענת המערער היא כי יש לראות בפסק-הדין בפל"א 4745-08-13 כאילו היה הוא תקדים מחייב או פסק-דין היוצר השתק פלוגתא בין המדינה ובין כל נאשם שהוא בעבירת תעבורה, שיסודה בצילום במצלמת א/3, גם לאחר שהנאשם הודה והורשע בביצוע עבירות אלו. טענה זו דינה להידחות.פשיטא שפסק-דין של בית משפט שלום - ובכלל זה פסק-הדין בפל"א 4745-08-13 - אינו בבחינת תקדים מחייב. וראו סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה, שקובע כי הלכות בית המשפט העליון הן, והן בלבד, שמהוות תקדים מחייב".

5. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.