1

המבקש זומן למשפטו בהזמנה ידנית אותה קיבל משוטר זאת לאחר שנהג במהירות של 143 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

מאחר ולמבקש עבר תעבורתי מכביד הכולל 9 הרשעות קודמות ובכלל זה עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול משנת 2012, נפסל רישיון נהיגתו לתקופה העונה על עקרון ההלימה שאינה חורגת ממתחם הענישה הנוהג בנסיבות.

ב"כ המבקש טענה כי המבקש היה חולה ביום הדיון באופן אשר לא אפשר לו התייצבות.

לתמיכה בטענה זו צורף אישור מחלה.

בחינה של אישור המחלה בראה כי המדובר באישור אשר ניתן יותר משבועיים לאחר שהמבקש נשפט בהעדרו (האישור ניתן ביום 14.6.16 בעוד המשפט התנהל ביום 29.5.16) וזולת הנתון לפיו קיבל המבקש יום מחלה אחד ביום 29.5.16, אין כל התייחסות לסיבה בגינה ניתן אותו האישור.

לא הוצג כל טיפול דחוף שקיבל המבקש, לא אשפוז ולא כל מצב רפואי חריג אשר מצדיק את אי ההתייצבות או את אי הגשת בקשת הדחייה (ככל שהיה בחופשת מחלה).

2

לא כל מצב רפואי מצדיק באופן מידי אי התייצבות להליך משפטי.

אין אני מוצא הצדקה באישור אשר הוצג לאי התייצבות המבקש.

לא הוכח כל עיוות דין אשר נגרם מעצם ההרשעה וכך גם לא הוכח כל עיוות דין מרף הענישה אשר נגזרה.

אני סבור כי הבקשה אינה עומדת במבחנים שקבע בית המשפט העליון לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הנאשם (ראה רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נגד מדינת ישראל).

אני מחליט בהעדר עיוות דין מוכח לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.