1

לפני בקשה לביטול גזר דין שניתן בהיעדר הנאשם.

לנאשם נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגת רכב בקלות ראש. לדיון ביום 30.5.16 התייצב סנגורו של הנאשם והעלה טענה לפיה קיים תיק נוסף זהה שנפתח בבית משפט זה בגין אותה הזמנה לדין. על מנת לאפשר לתביעה לבחון את טענת הסנגור דחיתי את הדיון ליום 27.9.16. למועד הנדחה לא התייצבו הנאשם או סנגורו ועל כן - ולאחר שהתביעה הבהירה כי התיק שנפתח בכפל נסגר - ניתן נגד הנאשם פסק דין בהיעדרו.

הסנגור עותר לבטל את פסק הדין. הוא טוען כי שגה ורשם מועד דיון שגוי (ליום 27.10.16) אולם לדידו אין זה צודק כי הנאשם יפגע מטעותו. התביעה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הנסיבות המפורטות בה אינן מצדיקות את ביטול גזר הדין.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה במובן זה שגזר הדין בלבד יבוטל והתיק יקבע לשמיעה חוזרת של טיעונים לעונש.

2

צודקת התביעה בטענתה כי טעות ברישום מועד הדיון - בין שזו טעותו של הנאשם ובין שזו טעותו של סנגורו - אינה מהווה טעם לביטול פסק דין. כך נקבע כי "משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות" (ר"ע 418/85‏ ‎ רוקינשטיין‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ''ד לט(3) 279 ). לדידי, אין מקום להבחין בין מועד שנשכח בשל חוסר תשומת לב מספקת לבין מועד שנרשם באופן שגוי מאותו טעם.

עם זאת, לפנים משורת הדין ובהתחשב בכך שהנפגע היחיד מטעותו של הסנגור הוא הנאשם עצמו במובן זה שטיעוניו לעונש לא נשמעו בפני בית המשפט עובר למתן גזר הדין, החלטתי לבטל את גזר הדין תוך הותרת הכרעת הדין בעינה.

טיעוני הצדדים לעונש ישמעו ביום 21.11.16 שעה 09.00.

הנאשם מוזהר בחובת התייצבות.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.