1

מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 28/5/14 בשעה 11:05, נהג ברכבה בעיר טמרה והוביל מטען בתפזורת שגובהו עולה על גובה דפנות הארגז של הרכב לרבות גובה הסולמות בלא שהמטען היה מכוסה כיסוי מתאים, וזאת בניגוד לתקנה 85(א)(6) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

2

2.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.         אין מחלוקת כי הנאשם נע עם רכבו. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם עשה זאת שעה שהוא נע בכביש הציבורי מכיוון מזרח למערב אל עבר חנייתו או כטענת הנאשם, לפיה עשה זאת שעה שהוא נע מטרים ספורים מהחצר אל עבר החנייה הפרטית שבבעלותו ובשטח המפעל שלו, ולפיכך אין לראותו כמי שהוביל מטען חורג עפ"י התקנה הנ"ל.

4.         התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. המאשימה פירטה את נסיבות האירוע ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם עמדת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת, הגיונית והנתמכת בתרשים אותו שירטט הנאשם בעצמו (נ/1).

מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה ועליי להזהיר את עצמי כאשר מדובר בעדות יחידה להרשעה, ולאור העובדה כי טיעונו של הנאשם לפיו נע ברכבו מרחק קצר עד מאוד לא נסתרה, מערערת את העובדה כי עשה זאת בכביש ציבורי כטענת המאשימה ולא בשטח הפרטי, כטענת הנאשם, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

5.         לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשע"ו , 15 מרץ 2016, בהעדר הצדדים