1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 22.12.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגת רכב עליו ניתנה הודעת איסור שימוש, ונגזרו עליה העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים ופסילה על תנאי של 2 חודשים למשך 2 שנים.

3.         המבקשת טענה כי לא התייצבה לדיון משום שסבורה כי לא מתקיימים דיונים בבית המשפט לאור הסגרים שהיו. טענה כי סמוך למועד הדיון פנתה לעו"ד לקבלת ייעוץ בנוגע ליצוגה בבית המשפט והוא הודיע לה שלאור מגבלות הקורונה לא מתקיימים דיונים בבית המשפט ושהיא תקבל זימון חדש. טענה כי נודע לה אודות קיום פסק הדין בעניינה רק לאחר שעצר אותה שוטר ביום 20.4.21 ונתן לה הודעה על תפיסת רישיון נהיגה. טענה כי היא סטודנטית ורישיון הנהיגה נחוץ לה לצורך ניידותה לעבודה וללימודים וכי פסילת רישיונה תגרום לה נזק בלתי הפיך. טענה כי יש לה טענות הגנה טובות וכי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה עיוות דין. לאור האמור ביקשה לקבל יומה בבית המשפט.

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקשת קיבלה את הזימון לבית המשפט ביום האירוע, וצירפה העתק אישור קבלת הדו"ח הנושא את מועד הזימון לדיון בבית המשפט. טענה כי המבקשת לא פירטה סיכויי הגנתה. טענה כי העונש שהוטל על המבקשת בהיעדרה הוא סביר ומידתי ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות העניין. טענה כי למבקשת היתה הזדמנות לקבל יומה בבית המשפט אך משבחרה שלא להתייצב למשפטה ואף לא לברר מה עלה בגורל התיק ומשניתן גזר דין בהיעדרה אין לה להלין אלא על עצמה.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

7.         המבקשת אינה חולקת על כך כי זומנה לדיון כדין אלא שהיא סברה כי לא מתקיימים דיונים בבית המשפט לאור הסגרים שהיו ולאחר שהתייעצה עם עורך דין שאמר לה שלאור מגבלות הקורונה לא מתקיימים דיונים בבית המשפט.

האחריות לבדוק האם הדיון מתקיים מוטל על המבקשת, אשר יכולה היתה לברר בנקל מול מזכירות בית המשפט האם לאור מגבלות הקורונה הדיונים מתקיימים כסדרם, הגם שבמועד הדיון לא הוטל סגר. משלא ביררה המבקשת האם הדיון מתקיים והחליטה שלא להתייצב לדיון בעצת עורך דין שאף לא יצגה בתיק, אין לה להלין אלא על עצמה.

לעניין זה, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה כמו גם טעות משרדית של עורך דין אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

עוד יש לציין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הודעה על גזר הדין נשלחה למבקשת, ובהיעדר הנמען נמסר למי שגר עימו בבית ונראה שמלאו לו 18 שנה, וזאת בתאריך 10.1.21, ומכאן שהמבקשת גם לא הגישה את הבקשה כאן במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

8.         המבקשת אף לא הציגה טענות הגנה כלשהן. מעבר לכך, העונשים שנגזרו על המבקשת אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

3

המבקשת תשלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 1.7.21.

המבקשת תפקיד את רישיון הנהיגה שלה במזכירות בית המשפט עד ליום 1.7.21 בשעה 09:00. ככל שאין בידיה רישיון נהיגה תקף, תפקיד תצהיר ערוך כדין במזכירות בית המשפט.

תשומת לב המזכירות לכך כי רישיונה של המבקשת הופקד ביום 20.4.21 והיא היתה פסולה בגין גזר הדין כאן עד ליום 7.5.21, מועד בו התקבלה בקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בבקשתה לבטלו.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תשפ"א, 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים.