1

לפני בקשה לחישוב פסילה.

1.         ביום 22.12.13 נשפט הנאשם בהיעדרו. העבירה שיוחסה לו ובה הורשע הייתה עבירה של נהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע מעל 6 חודשים ובמקרה זה - משנת 1990, היינו פקיעת רישיון של כ- 23 שנים.

2.         הנאשם טוען כי בהיותו, למעשה, בלתי מורשה לנהיגה במועד מתן גזר הדין נגדו הרי שיש לחשב את פסילתו ממועד גזר הדין. מי שאינו מורשה לנהיגה פטור, כידוע, מחובת הפקדת רישיון או תחליף רישיון במזכירות בית המשפט.

דיון והכרעה

2

3.         דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה . הלכה היא כי בקשה לחישוב פסילה יש להגיש לרשות הרישוי ולא לבית המשפט שנתן את פסק הדין בעניינו של הנאשם ( בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מ"י). מקרה זה אינו חריג לכלל שנקבע בעניין ג'אבר. לעובדה שהנאשם רואה בעצמו - שלא בצדק כפי שאפרט - כבלתי מורשה לנהיגה וככזה פטור מחובת הפקדת רישיון בעקבות גזר הדין שניתן בעניינו אין קשר לשאלה מיהו הגורם המוסמך לחשב את פסילת הרישיון; שאלה שעליה השיב פסק הדין בעניין ג'אבר באופן ברור.

4.         מעבר להיבט הסמכות לא ניתן לקבל את טענת הנאשם כי בעקבות פקיעת רישיון כה ממושכת דינו כדין מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה כדין. הנאשם, לצורך ענייננו לפחות, הוציא רישיון נהיגה כדין אלא שתוקפו פקע לפני כ- 23 שנים. תקנה 557 לתקנות התעבורה מתייחסת ספציפית לסיטואציה כזו וקובעת: "הודע לבעל הרישיון על פסילת רישיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי העניין, ימציא את רישיונו כאמור בחלק זה אף אם רישיונו אינו בר-תוקף אותה שעה." ( הדגשה הוספה). נראה כי גם הפסיקה דחתה טענות ברוח דומה לאלה המועלות בבקשה (רע"פ 4446/04‏ ‏ ניסים ביטון נ' מדינת ישראל).

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.