1

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מודיעה על זיכוי הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 19.1.17 סמוך לשעה 11:04, בכביש 4, נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 .

2

במקור קיבל הנאשם הודעת תשלום קנס אולם הוא בחר שלא לשלם את הקנס וביקש כי עניינו יובא בפני שופט כיוון שכפר במיוחס לו.

ביום 26.9.17 מסר הנאשם כפירה מפורטת. לדבריו, "יש לי מתקן קבוע ברכב. הטלפון לא היה אצלי ביד. לא נגעתי בו. הוויז פעל. ... אני משאית לא הגיוני שהוא יכול היה לראות."

מטעם התביעה העידו שוטר אשר טען כי ראה בבירור את הנאשם אוחז טלפון בידו הימנית.

הנאשם הכחיש כי החזיק טלפון ביד.

אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב, בזמן ובמקום.

המחלוקת בין הצדדים הינה - האם הנאשם אחז בטלפון.

נתתי דעתי לגרסאות הצדדים מזה ומזה ואני קובעת כי התעורר בי ספק אשר לביצוע העבירה .

השוטר בחקירתו הנגדית העיד כי נסע בנתיב השני מימין ואילו הנאשם נסע בנתיב השלישי מימין בכביש 4, כביש בינעירוני. השוטר ברוב הגינותו הודה כי יתכן שרכב הנאשם מסוג מרכב אחיד גבוה יותר מהרכב בו הוא נסע אולם לטענתו יכול היה להבחין בנאשם דרך החלונות. עוד העיד כי ישב ברכב ליד הנאשם נוסע ועל אף שהקבינה שבתא הנהג של רכב הנאשם 3 מושבים -כטענת הנאשם- הבחין בנאשם אוחז את הפלאפון. (ע' 7 לפרוטוקול בש' 7-13).

השוטר העיד כי הבחין בנאשם מחזיק טלפון נייד אולם אינו זוכר דבר מהאירוע ולא ידע לתאר את הטלפון בו אחז הנאשם (ע' 8 לפרוטוקול ש' 14).

לבד מהפרש הגובה בין שתי המכוניות, חוצץ ביניהם הנוסע שישב במכונית הנאשם. לרשות השוטר עמד שבריר של שניה לראות את העבירה משום המהירות בכביש בין עירוני. מכאן האפשרות לטעות אנוש.

הנאשם טען כי מכשיר הטלפון היה בהתקן והופעל על וויז. השוטר בחקירה הנגדית מאשר קיומו של ההתקן. הנאשם טען כי הראה לשוטר שהטלפון היה במתקן מתחת וסמוך להגה. לטענתו השוטר הסכים עמו כי הטלפון היה על המתקן והוויז עבד. (ראה ע' 6 לפרוטוקול ש' 29-31).

לבד מאלה, הנאשם הותיר בי רושם אמין.

3

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

המזכירות תודיע לצדדים.

דיון הקבוע ליום 6.9.18 - מבוטל.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ח, 05 ספטמבר 2018, במעמד הצדדים