1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 29.3.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של הסעת ילד כאשר הוא אינו רתום למושב בטיחות או מושב מגביה המתאים לגובהו או משקלו בניגוד לתקנה 83א(ב)(2), ונגזר עליה קנס בסך 1100 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         המבקשת כפרה באמצעות ב"כ בעובדות כתב האישום בדיון שהתקיים ביום 5.7.21, ומשכך נקבע התיק לשמיעת ראיות ליום 29.3.22 בנוכחות ב"כ המבקשת ותוך הזהרתה כי אם לא תתייצב תישפט בהיעדרה. חרף האמור, המבקשת או בא כוחה לא התייצבו לדיון ההוכחות.

אשר לטענת ב"כ המבקשת כי לא עקב אחר המתרחש בתיק וסמך על כך שהתיק מתועד בנט המשפט, הלכה פסוקה היא כי טעות משרדית של עורך דין אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).   

עוד יצויין כי חובת ההתייצבות חלה על המבקשת עצמה והמבקשת לא הציגה טעם מוצדק לאי התייצבותה לדיון. עוד יצויין כי העת הראיות ומשכך בהיעדר התייצבות מטעם המבקשת נגרם בזבוז זמן שיפוטי.

6.         מעבר לכך, המבקשת לא הציגה טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקשת אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.