בית משפט השלום לתעבורה בירושלים

תת"ע 5100-06-20 מדינת ישראל נ' סאמי

בפני

כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי

סאמי אריה

 המבקש

נגד

מדינת ישראל

 המשיבה

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 22.06.20.

1.         ביום 15.04.20 קיבל המבקש לידיו דו"ח מסוג הזמנה לדין שמספרו 4725000404 המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב מנועי כשתוקף רישיון הנהיגה פקע ביום 17.12.02 ועברו למעלה משנתיים מיום פקיעתו, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה[נוסח חדש].

2.         ביום הדיון אליו זומן ,לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה למשך 18 חודשים; פסילה על תנאי של שישה חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 5,000 ₪.

טענות המבקש

3.         המבקש לא טען דבר לעניין אי התייצבותו, אלא ביקש לבטל את פסק הדין בשל נסיבות אישיות אותן לא פירט בבקשתו, שבעטיין נקבעו לו לטענתו 85% נכות במוסד לביטוח לאומי וכן בשל מצבו הכלכלי הקשה. המבקש הוסיף, כי פנה בשל כך, להליך של חדלות פירעון ואף צרף פסיקתא מבית המשפט המחוזי המאשרת צו הפטר לחובותיו.

4.         המבקש הוסיף עוד כי העונש שהוטל עליו מחמיר וביטול פסק הדין יסייע לו להתחיל בהליך שיקום.

טענות המשיבה

5.         המשיבה טענה, כי המבקש זומן כדין, שכן הוא קיבל את ההזמנה לידיו. עוד נטען כי המבקש לא העלה כל טענה שתוכל להצדיק את אי התייצבותו. הוא לא הציג כל מסמך לגבי מצבו האישי הנטען, אף שגם בהצגת אסמכתא כזו אין די, ולא ניתן להעדר מדיון משפטי ללא קבלת רשות מבית המשפט מבעוד מועד.

6.         נוכח האמור, טענה המשיבה לא הוכח כי ייגרם למבקש עיוות דין. בשל כך, עתרה המשיבה לדחיית הבקשה ולהותרת פסק הדין על כנו.

דיון

7.         המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ואך בשל כך דין בקשתו להידחות על הסף. למעלה מן הצורך, אתייחס לבקשתו לגופה.

8.         סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל מיום 7.4.2008:

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

9.         לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

10.       כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

11.       סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל מיום 29.12.09 בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

12.       ההזמנה לדין שנקבע ליום 22.06.20 נמסרה למבקש והוא אישר את קבלתה בחתימת ידו ואף נרשמו בה דבריו כאשר קיבל את הדו"ח:" אני נוהג המון שנים ועצרו אותי ולא אמרו לי כלום".

13.       המבקש לא פירט בבקשתו כל סיבה שבשלה נמנע ממנו להתייצב לדיון, אלא טען בעלמא לעניין מצבו האישי והכלכלי, זאת מבלי שצרף כל אסמכתא לטענותיו. המבקש כאמור, על אף שידע על מועד הדיון עשה דין לעצמו, לא התייצב ואף לא הגיש בקשת דחייה במועד.

לפיכך אני קובעת כי ההזמנה נמסרה למבקש כדין וכי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

האם קיים חשש לעיוות דין

14.       גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל מיום 24.4.2018).

15.       ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

16.       המבקש לא טען טענת הגנה שעשויה להביא לשינוי תוצאת פסק הדין. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. קבלת טענה זו משמעותה כי כל מי שיש לו הגנה טובה יכול שלא להופיע לדיון שנקבע בעניינו ולאחר הרשעתו וגזירת דינו יוכל לגרום לביטולו של גזר הדין (ע"פ 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל מיום 14.4.2002, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל מיום 23.2.2004).

בנסיבות אלה איני סבורה כי יגרם לנאשם עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.

17.       מדובר בפסק דין שניתן לפני כשנה ו-5 חודשים. בנסיבות אלה, מדובר בפסק דין חלוט ובבקשה המוגשת בשיהוי ניכר ללא הסבר המצדיק זאת.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.