1

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר המבקש וביום 28/5/18.

התביעה התנגדה לבקשה.

המבקש הורשע בהעדרו בעבירה חמורה של התרה לאחר לנהוג ברכב כשאין לו רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב.

ב"כ המבקש נימק בקשתו בכך שהמבקש לא קיבל את ההזמנה לדין, בכך שייגרם לו נזק כלכלי קשה בעקבות הקנס שהושת עליו בגזר הדין ובשל כך ששלילת רישיון הנהיגה שלו מהווה פגיעה קשה בפרנסתו.

2

כעולה ממסמכי התיק, המדובר בעבירה מסוג הזמנה לדין.

הזמנה לדין וכתב האישום נמסרו למבקש בידו והוא גם חתם על קבלת הדו"ח לידיו, שם הופיע באופן ברור מועד המשפט ולכן, המבקש נשפט כדין בהיעדרו.

לאור האמור, לא ברורה טענת ב"כ המבקש בדבר אי קבלת ההזמנה לדין בטענה כי המבקש מתגורר בפזורה הבדואית, שם מתגוררים משפחות בעלי אותו השם.

משהמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, הוא נשפט בהעדרו כדין לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982.

יתרה מזו, המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין.

נימוקי המבקש בדבר קשיים אישיים וכלכליים, אף הם אינם מהווים צידוק או עילה לביטול פסה"ד.

העונש שנגזר על המבקש הולם את חומרת העבירות אולם לאור טענת ב"כ המבקש באשר לרכיב הקנס שנגזר ולפנים משורת הדין, מורה כי תשלום הקנס שנקבע בתיק בסך 2,000 ₪ ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים, כאשר מועד התשלום הראשון יחל ביום 2/9/18.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ח, 30 יולי 2018, בהעדר הצדדים.