1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 28.06.16.

במסגרת פסק הדין הטלתי על המבקש עונש: קנס בסך 500 ₪ בגין עבירה של עקיפת רכב אחר אשר עצר לפני מעבר חצייה, בניגוד לתקנה 47 (ז) לתקנות התעבורה.

במסגרת הבקשה, טענה ב"כ המבקש כי המבקש שלח בקשה להישפט, אך לא קיבל כל זימון לדיון. בקשר לעבירה המיוחסת לו - ישנן טענות הגנה אותן רוצה להעלות בבית המשפט באם ינתן לו יומו בבית המשפט.

ב"כ המשיבה, הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהמבקש ציין בבקשה להישפט כתובת מסויימת ואילו אישור המסירה חזר בציון "עזב".

יתרה מכך, המבקש לא טרח להתחקות אחרי ההליך המשפטי.

כמו כן, טענה ב"כ המשיבה כי ההליך המשפטי הסתיים ואין מקום להניע שוב את גלגלי המשפט.

2

לאחר עיון בבקשה ותגובת המשיבה, נחה דעתי כי המבקש לא הציג טעם מוצדק לאי התייצבותו היות והיה צריך לרשום בבקשה להישפט כתובת עדכנית או לכל הפחות לבדוק טלפונית עם המרכז לפניות נהגים מה קורה עם בקשתו, במיוחד שראה כי לא קיבל תשובה - תקופה ארוכה.

ביחס לעבירה, ב"כ המבקש טענה כי יש לה טענות הגנה ,אותן רוצה להציג בבית המשפט, אך לא פירטה במה מדובר. לכן, לא עמד הנאשם בתנאי שנקבע בפסיקה, שיש להוכיח כי קיימת הגנה ראויה ולא דיי ב- "סתם" טענה בעלמא.

לגבי סוג העבירה והעונש הטלתי בגינה, סבור אני כי אין זה המקרה אשר אי העתרות לבקשה יוביל לעיוות דין, שכן העונש הוא מידתי ונמצא ברף הנמוך ביחס לעבירה זו.

במצב דברים זה, הבקשה נדחית.

הודעה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ו, 17 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.