1

לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס לפיה נהג בכביש 5, דרך בינעירונית, במהירות של 134 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 100 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

הנאשם ביקש להישפט ונקבע דיון בפני.

כטענה מקדמית טענה ההגנה להגנה מן הצדק. לשיטתה, מדובר בעבירה מתמשכת ויש לבטל את האישום כנגד הנאשם. לטענתה, 6 דקות מאוחר לעבירה זו, נהג הנאשם ברחוב דרך רמתיים בהוד השרון במהירות של 99 קמ"ש העולה על המהירות של 70 קמ"ש המותרת בדרך. הנאשם ביקש גם בגין עבירה זו להישפט, ובדיון שהתקיים בתיק 8638-10-15 בפני כב' השופט יוסף ריבלין, הודה והורשע בעובדות כתב אישום מתוקן כך שהורשע בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה, בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה. עוד באותו היום ניתן כנגדו גזר דין.

לטענת ההגנה, מדובר בשתי עבירות של צילום מהירות הנסיעה באופן אוטומטי. על פי נוהל המשטרה, כאשר קיים מרווח זמנים של פחות משעתיים בין העבירות, יש לבטל את האישום כנגד הנאשם.

2

בהגינותה ציינה ההגנה, כי על פי הנוהל, יש להורות על ביטול האישום המאוחר (האישום אשר נדון בפני כב' השופט ריבלין), אך לטענתה הוסכם על ידי המאשימה (התובע שהופיע בדיון בפני כב' השופט ריבלין) לביטול אישום זה.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אמנם מדובר בשתי עבירות מהירות אך בכבישים שונים. האחת נעברה בדרך בינעירונית, כאשר נסע הנאשם ממזרח למערב ואילו השנייה בדרך עירונית כאשר נסע הנאשם מדרום לצפון.

דיון

הנוהל המשטרתי שצורף על ידי ההגנה קובע כדלקמן:

"במקרים של עבירות מהירות הנובעות מצילום אוטומאטי, לא יירשם יותר מדו"ח מהירות אחד אם הפרש הזמן בין צילומי העבירות פחות משעתיים בין הדו"ח הראשון לשני. הדו"ח שירשם יתייחס לצילום העבירה הראשון. אם נרשם דו"ח יסגר הדו"ח המאוחר יותר.

אם צולם רכב בעבירת מהירות ולאחר מכן נעצר על עבירת מהירות נוספת שנמדדה בהפעלת מכשיר מהירות ידני לייזר... ועבירת המהירות הראשונה הינה במרווח זמן של פחות משעתיים מהדו"ח המצולם, תשקל סגירה אחד הדוחות במידה והנהג אינו רצידביסט (מועד).

נעצר נהג בגין עבירת מהירות (הפעלה ידני) ולאחר מכן צולם בעבירת מהירות נוספת יישארו שני הדוחות בעינם".

במקרה זה, מהירות נסיעתו של הנאשם נמדדה פעמיים באמצעות צילום אוטומטי וטרם חלפו שעתיים מהצילום הראשון.

ואולם, בהתאם לנוהל, יש לסגור את האישום השני והמאוחר שנדון בפני כב' השופט יוסף ריבלין ולא את אישום זה.

עוד וזאת העיקר, אין בית המשפט כפוף לנהלי המשטרה.

בתת"ע 4655-01-12 מדינת ישראל נ' סרור, סקר כב' השופט טננבוים את הפסיקה בעניין וקבע כי "בית משפט זה אינו אמון על אכיפת נהליה הפנימיים של המשטרה כשאינם מחייבים מבחינה חוקית.

ולעניין זה יפים דברי כב' השופטת בן יששכר בהמ"ש (ק"ג) 11-08-6514 פנסו נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 27.9.11):

"ראשית, אין זה מובן שהמשטרה מבטלת דוחות. יש לבחון כל מקרה לגופו. שנית לא ניתן ללמוד מן הנוהל שבכל מקרה בו נעברות 2 עבירות בסמיכות זמנים אוטומאטית מבטלים אחד הדוחות. ...

3

בית המשפט אינו יכול לכפות על המשטרה לבטל דוח בנסיבות הנטענות או לכפות מדיניות על המשטרה".

בית המשפט המחוזי באותו התיק קבע קבל כערכאת ערעור את קביעותיו המרכזיות של בית משפט קמא וקבע אף הוא כי:

"..הנוהל המשטרתי שהוצג אינו שולל אפשרות להעמדה לדין במקרים מתאימים הקשורים בנסיבות העבירה ומכל מקום, אין בו כדי למנוע הגשת דוח עבירה". [ראה פסק דינו של כב' השופט צלקובניק, עפ"ת 11-11-37649 פנסו נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 17.1.12)].

אציין עוד כי בתיק אחר שנדון בפני כב' השופטת ברקאי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לא התקבלה טענה באשר לבטלות כתב אישום ביחס לעבירות מהירות שבוצעו באותו כיוון נסיעה בפער של 6 דקות זו מזו, כשלדברי כב' השופטת ברקאי:

"...פער הזמנים בהוצאת הדוחות, 6 דקות, מלמד על מרחק נסיעה ניכר אותו עבר המערער עת נסע במהירות של כ- 124 קמ"ש, באופן המלמד לכאורה כי אין מדובר באותה עבירה מתמשכת ובפועל הודה המערער כי ביצע את העבירה האמורה." (ע"פ (ב"ש) 7436/06 דן כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 27.12.06).

אכן, הנוהל המשטרתי הינו נוהל של המשטרה ואין הוא יכול לחייב את בית המשפט.

מדובר בשתי עבירות כאשר הראשונה בוצעה בכביש בינעירוני בנסיעה ממזרח למערב והשנייה בכביש עירוני בנסיעה מדרום לצפון. לא מדובר באותו כביש.

בעניין טענת ההגנה כי הובטח על ידי המאשימה כי ייסגר אישום זה, אציין כי לא הובא בפני דבר המאמת טענה זו ואף המאשימה לא הסכימה לכך בפני.

לאור האמור לעיל, הטענה נדחית.

קובעת להקראה ליום 4.5.16 בשעה 12:00.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ו, 09 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

4