1

מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 2/9/14 בשעה 07:50, נהג במונית שברשותו בכביש 4 צומת רמי לוי תוך שהוא מקפח את זכותו של נהג אחר להשתמש שימוש מלא בדרך הנסיעה בניגוד לתקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

2.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

2

3.         אין מחלוקת כי הנאשם פנה אל הנתיב השמאלי בכדי להמשיך בנסיעתו. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם עשה זאת שעה שהוא חוסם את תנועתו של רכב אחר שהגיע מכיוון כללי צפון לדרום או כטענת הנאשם, לפיה עשה זאת לאחר שאותו רכב נעמד ואפשר לו להשתלב בנתיב השמאלי ולהמשיך בנסיעתו.

4.         התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. עמדת המאשימה פירטה את נסיבות האירוע ואף המחישה את הדברים באמצעות תרשים ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו.

אולם, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת, הגיונית והנתמכת בעובדה כי הגבול העובר בין חסימתו של הנאשם את תנועתו של רכב אחר לאחר הורדת נוסעים מרכב השירות שלו, לבין השתלבות הנאשם אט אט חזרה לתנועה לאחר שביקש זאת מאותו רכב ונענה בחיוב, הינו גבול דק עד מאוד. לאור זאת, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה ועליי להזהיר את עצמי כאשר מדובר בעדות יחידה להרשעה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ו , 28 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.