1

בתיק זה הודה הנאשם בעבירה במסגרת הדיון מיום 5.11, וביקש לצרף אישום נוסף אשר נכלל בתיק 4949-09-14. המאשימה התנגדה לבקשה זו.

הוראת החוק הרלוונטית לעניין זה מצויה בסעיף 39(א) לחוק העונשין ולפיה מי שהורשע בעבירה יכול לבקש מבית המשפט לדון אותו גם בעבירות נוספות שהוא מודה שעבר אותן ורשאי בית המשפט לעשות זאת "לאחר שנתן לתובע להשמיע טענותיו לעניין זה".

מכאן כי התביעה רשאית להתנגד לצירוף אישומים, אולם הסכמתה אינה תנאי לצירוף שכן כפי שנקבע בסעיף 39(ג) "הורשע אדם לפי סעיף זה על אף התנגדותו של התובע, רשאי התובע לערער על הרשעה זו". כלומר, בית המשפט רשאי להרשיע את הנאשם בעבירות נוספות, על אף התנגדות תובע.

2

כפי שמציין השופט קדמי בספרו "סדר הדין בפלילים" התנגדות התביעה לצירוף מטעמים מהותיים - חשש שקבלת ההודיה תציג תמונה חלקית של אחריות הנאשם, או מטעמים העוצים במידת העונש - כלומר חשש כי הצגה "חטופה" של הפרשה נשוא ההודיה תסכל דיון הולם במידת הענישה הראויה.

במקרה דנן, שני הנימוקים שלעיל אינם מתקיימים. שני כתבי האישום נובעים מאותו אירוע עצמו, וניתן היה אף להגישם במסגרת כתב אישום אחד. שני כתבי האישום מתנהלים בפניי, ושניהם הוגשו ומנוהלים בידי אותה לשכת תביעות. יתרה מכך, המאשימה אינה מתנגדת לצירוף האישומים אם ייעשו במסגרת התיק האחר, כאשר הטעם היחיד שבפיה היא כי העבירה שם הינה חמורה יותר.

מובן כי מבחינת בית המשפט אין כל משמעות לאיזה תיק יצורף האישום, והעונש, ככל שאינו מוסכם בידי הצדדים, יהיה זהה אם יצורף האישום הקל יותר לתיק החמור, או להיפך. הנימוק האמיתי שמאחורי התנגדות המאשימה הוא חשש כי ברישום הפלילי של הנאשם תופיע רק העבירה הקלה ולא החמורה יותר. סבורני כי המאשימה יכולה לפעול בהקשר זה ולדאוג לרישום נכון של העבירות בהן הודה והורשע הנאשם ואין בכך כדי להצדיק התנגדות לצירוף האישומים.

אשר על כן, לא מצאתי כי התנגדותה של המאשימה יכולה למנוע מהנאשם לבקש לצרף את האישום שבתיק 4949-09-14 לתיק דנן.

עם זאת, מובן כי אם קיימת הסכמה בין הצדדים לעניין העונש, לא ניתן לכפות על המאשימה את ההסדר עם הצירוף אינו מקובל עליה. לפיכך מומלץ לצדדים לבחון אפשרות להסדר מוסכם, בתיק זה או בתיק המקביל, כך שניתן יהיה לסיים את שני התיקים במועד הדיון הקרוב.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ו, 24 נובמבר 2015.