1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 07.05.18 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המבקש הורשע בהעדרו בעבירה של שימוש בצופר זמן ממושך מהדרוש, שהינה עבירה מסוג ברירת משפט.

3.     למבקש נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום שלא נדרשה על ידו ובתיק אישור מסירה שחזר בציון "לא נדרש". בהתאם להוראות החוק, אי דרישת דבר דואר רשום מקים חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 וכמוהו כמסירה כדין (עיין: רע"פ 3202/16 אבי בן נחום נ' מ"י, הש' א. שהם, 18.5.16).

2

4.     בבקשה דנן, המבקש טוען, כי לא קיבל הזמנה לדיון. בהינתן אישור המסירה בתיק - הנטל על כתפי המבקש להוכיח שאי שקבלת הדואר אינו נעוץ בהימנעותו מלקבלו.

טענה כללית בדבר אי קבלת דבר הדואר ולא עמד בנטל ההוכחה.

5.     משהמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, הוא נשפט בהעדר כדין שכן אי התייצבות, רואים אותה כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

6.     המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין.

7.     לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש והיא לא הוגשה בהתאם לכללי הגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר הקבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18) ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

8.     אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירה.

9.     אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.