1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 2.6.2014.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

2

אשר לטענת המבקש כי לא זומן לשימוע ולא ידע על מועד הדיון - מחומר החקירה עולה כי למבקש נערך שימוע ביום 29.3.14, ובמסגרתו צוין והודע לו על מועד הזימון למשפט. חתימתו של המבקש מופיעה בבירור על טופס השימוע וזאת לאחר שצוין באופן מפורש כי המבקש זוהה באמצעות תעודת שחרור מצה"ל בה מופיעה תמונתו. עוד יצוין, כי מעבר לכך, המבקש זוהה בשטח על ידי השוטרים באמצעות תעודת זהות שנמצאה בכיס האחורי של מכנסיו (ראה מזכר נספח ב לתגובת המשיבה).

לא מצאתי טעם של ממש בטענת המבקש שהחתימה המופיעה על גבי המסמכים בעניינו אינה חתימתו, שכן המבקש כאמור זוהה על ידי הקצין המאשר בטופס השימוע וכן בשטח באמצעות תעודת זהות על ידי השוטרים. ואילו אותה החתימה מופיעה במקומות שונים בחומר החקירה בעניינו, בין היתר בטופס אישורי המסירה, בדו"ח ובתחקור, ואף מופיעה לשם השוואה בטופס שימוע שנערך למבקש בתיק אחר בעניינו (נספח א לתגובת התביעה). לפיכך, אני דוחה את טענה זו.

אשר לחשש לעיוות דין - גם לגופו של עניין לא מצאתי כי עולה חשש לעיוות דין בהותרת פסק הדין על כנו. טענת המבקש כי אדם אחר הוא שנהג ברכב אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. וראה לעניין זה הודעת חוג'יראת אבראהים מוסא, מי שנסע עם המבקש ברכב ואשר זיהה באופן מפורש את המבקש כמי שנהג ברכב - "מי שנהג ברכב הוא סעיד חסן..." (ראה נספח ג' לתגובת המשיבה). בנוסף לכך מציין השוטר באופן מפורש כי כאשר עצר את הרכב, ביקש מהנהג לדומם את המנוע, וכן בהמשך זיהה אותו באמצעות תעודת זהות שנמצאה בכיס האחורי של מכנסיו, בחיפוש שבוצע לו לאחר שנעצר מאחר וניסה להימלט מהמקום (ראה מזכר נספח ב' לתגובת המשיבה). על כן, לא מצאתי בטענה זו טעם של ממש ואני דוחה אותה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.