1

בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר התייצבות כנגד המבקש. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר או מסמכים.

מדובר בעבירה מסוג הזמנה לדין בגין אי ציות לאור אדום ברמזור לאחר שחלפו 5 שניות או יותר מהופעת האור האדום.

על פי עובדות כתב האישום העבירה בוצעה ביום 26/1/14.

הנאשם זומן להקראה לתאריך 9/7/15 ולא התייצב, האישור מסירה חזר בציון "לא נדרש".

בית משפט ראה באי נטילת הדואר על יד המבקש כסירוב לקבלת הדואר ושפט אותו בהעדר.

ב"כ המבקש טוען כי לא בוצעה המצאה כדין ומפנה לעפ"ת 20102-08-11.

עיינתי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט צלקובניק (מחוזי ב"ש) בעפ"ת 20102-08-11 שם כב' השופט צלקובניק עשה הבחנה בין תקנה 44א' אשר חלה על הזמנות למשפט בעבירות קנס לבין סעיף 237 לחסד"פ אשר חל בעבירות תעבורה שאינן בגדר עבירות קנס.

2

אומנם קבע כב' השופט צלקובניק כי ציון "לא נדרש" אינו מעיד בהכרח על סירוב לקבל או לאשר את ההזמנה אולם מציין שהעניין קשור בנסיבות.

בשורה ארוכה של פסקי דין של בתי משפט מחוזיים אחרים אושרו המצאות על פי תקנה 44א בעבירות שאינן עבירות קנס, כך למשל בעפ"ת 9378-12-08, עבירת מהירות של 143 קמ"ש במקום 100 קמ"ש (כב' השופטת נגה אוהד).

גם אם אקבל טענתו של ב"כ המבקש כי בעניינו היה צריך לבצע המצאה לפי סע' 237 לחסד"פ, הרי סעיף זה מאפשר ביצוע המצאה במשלוח מכתב בדואר רשום [237 (א)(2)] ולפי סע' 237 (ג) רשאי בית המשפט לקבוע כי הומצא כדין:

"נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או מכתב, או לחתום על אישור מסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין".

כמו כן, ההלכה הפסוקה הינה כי אישור מסירה המוחזר לשולח בציון "לא נדרש" דינו כדין סירוב לקבל את דבר הדואר והנטל להוכיח אי דרישת המסמך מוטל על מי שטוען זאת (ראה לעניין עפ"א (ת"א) 80262/01 והפסיקה מצוטטת שם).

במקרה שלפנינו , המבקש לא מעלה כל הסבר מדוע הדואר לא נלקח ולא צירף כל אישור מהדואר המעיד על נסיבות אחרות, כך שהמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו (ראה לעניין ע"פ (ת"א) 70720/02, אהוד קריב נ' מדינת ישראל).

טענה נוספת של ב"כ המבקש בעניין העדר פרטי ההזמנה וכי במקום יש כמה אנשים העונים על אותו שם, טענה זו לא נתמכת במסמכים או אישור ממשרד הפנים אודות כתובת רשומה של המבקש.

על כן הנני קובעת כי בוצעה המצאה כדין.

לגופו של עניין טוען ב"כ המבקש טענת התיישנות אולם משצרפה המשיבה אישור מרשות הדואר כי נשלחה הודעה למבקש בתאריך 10/02/14, כלומר תוך פחות מחודש ימים עמדה המשיבה במועדים הקבועים בחוק והנני קובעת כי אין התיישנות.

אוסיף כי העונש שהוטל על המבקש סביר ביחס למהות העבירה ועברו התעבורתי ועומד במתחם הענישה.

על כן הבקשה נדחית.

3

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.