1.       בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או אף כל אסמכתא. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

2.       כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. מאישור המסירה הסרוק בתיק עולה כי פסק-הדין מיום 15.11.21 הומצא למבקש עוד ביום 01.12.21 ואילו הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה רק ביום 11.12.22, בחלוף כשנה מהמועד החוקי להגשתה.  גם מטעם זה דינה של הבקשה לדחייה.

3.       למעלה מן הצורך אדרש לבקשה גם לגופה, תוך שאבהיר כי לא מצאתי שהמחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד דיון (ר' בעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18), בו נקבע כי אין חובה לדון בבקשה במעמד שני הצדדים).

4.       כעולה מנספחי תגובת המשיבה, במעמד ביצוע העבירה (ביום 30.10.21) נערך למבקש מסמך הזמנה לדין וכתב אישום, בו צוין המועד שנקבע לדיון, וזה נמסר לידיו בו במקום אף כי לא נחתם מחמת "קורונה". אין בהיעדר חתימה כדי לאיין את המסירה שבוצעה. בנסיבות כאמור, הרי שלנאשם ניתן יומו.

5.       כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18), "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט בבקשתו כל טענת הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה. גם העונשים שהוטלו על הנאשם תואמים את עברו התעבורתי ומצויים במתחם הענישה.

6.       נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

7.       המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.