1

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 25.10.21, הודעת תשלום קנס בגין אחיזה/שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב בתנועה (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען: " לא נגעתי בטלפון הנייד בשום שלב. הטלפון היה מוצמד על המגנט. אני הצבעתי על הטלפון הנייד ואמרתי לאדם שנמצא לידי שיקח את הטלפון ויסתכל מה שלחו לי. אני עובד במקום ציבורי של אנשים עם מוגבלויות. הוא יבוא להעיד בבית המשפט".

ביום 25.10.22, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר מירי קוגמן, עורכת הדו"ח והוגשו הדו"ח שסומן ת/1 ועותק מסרטון מצלמת הגוף של העדה, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ו-2 עדי הגנה שנסעו עמו ברכב במועד האירוע.

על פי גרסת המאשימה, ביום 25.10.21, בסמוך לשעה 09:02, נהג הנאשם ברכב בנתיב הימני בכביש 4, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו בסמוך לק"מ 106.5, נצפה על ידי העדה, שנסעה בנתיב השני מימין, כאשר הוא מוציא טלפון נייד ממתקן ייעודי ואוחז בו ביד ימין, בגובה החלון.

2

העדה כרזה לנאשם לעצור את הרכב, שמרה על קשר עין רצוף עד לעצירתו ולאחר שהסבירה לו את מהות העבירה, רשמה מפיו את הדברים הבאים:" אני לא נגעתי בטלפון. הצבעתי על המכשיר והוא הוציא אותו".

ב- ת/2 ניתן היה לראות את המתואר בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 8 עד 11.

העדה נחקרה ואישרה כי הנאשם טען בפניה שלא נגע במכשיר, אלא רק הצביע עליו.

העדה שנאלה והשיבה כי בכל מהירות נסיעה ניתן לראות החזקה או שימוש בטלפון נייד.

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו הטלפון הנייד היה מוצמד למנגט ואילו הוא ניהל שיחה עם סוכן עבורו טיפל בפרוייקט בניה ובמהלך השיחה, לאחר שהסוכן שלח אליו תמונה הקשורה לפרוייקט שבנדון, ביקש הנאשם מהנוסע שישב לצדו, מר שלמה גמליאל, עד הגנה 1 שייקח את הטלפון לידיו ויביט בתמונה. לדבריו, הוא הצביע לעבר הטלפון הנייד כאשר ביקש מהנוסע לקחת אותו.

הנאשם נחקר והשיב כי העדה טעתה והסיקה שהוא אחז בטלפון הנייד ולא הנוסע לצדו.

לאחר שהוצג בפניו ת/2, השיב הנאשם כי הטלפון הנייד שבידי הנוסע הוא הטלפון הנייד של הנאשם.

עד הגנה 1, מר שלמה גמליאל, העיד כי במהלך השיחה של הנאשם עם הסוכן, ביקש ממנו הנאשם לפתוח את הטלפון ולהביט בתמונה שהסוכן שלח לו וכי כך שעה ואילו העדה טעתה וטענה בפניהם כי הנאשם הוא שהוציא את מכשיר הטלפון מהמתקן.

העד נחקר והשיב כי אינו זוכר היכן היה הטלפון שלו עצמו כאשר העדה עצרה אותם וכי ב-ת/2, הטלפון שהוא אוחז הוא של הנאשם.

עד הגנה מספר 2, מר דניאל חרזי, העיד כי ישב במרכז המושב האחורי וכי במהלך נסיעתם, הנאשם שוחח בטלפון הנייד עם הסוכן שלו, בהקשר לעבודה של הכשרת נגישות וכי הסוכן שלח לו תמונה והנאשם ביקש מעד הגנה 1, כי ייפתח את התמונה ואז עצרה אותם העדה.

העד נחקר והשיב כי הטלפון הנייד היה אחוז במגנט וכי הנאשם נגע בטלפון כשזה היה במגנט.

עוד השיב העד כי ניתן לראות ב-ת/2 את הטלפון הנייד ליד ההגה ואינו יודע מה לגבי הטלפון שמחזיק בידו עד הגנה 1 .

דיון והכרעה

אחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

3

אל מול תיעוד תקין של נסיבות ביצוע העבירה על ידי העדה, עומדת עדותם של הנאשם ושני עדי ההגנה מטעמו, שהעידו עדות עקבית ואחידה, לפיה, הנאשם רק הצביע או לכל היותר נגע במכשיר, כאשר זה היה מוצמד באמצעות מגנט ואילו עד הגנה מספר 1, הוא שהוציא את הטלפון ואחז אותו בידו.

הנאשם וכן עדי ההגנה, עשו רושם אמין בבית המשפט ומכאן כי יש בעדות זו, כדי לעורר ספק סביר ביחס לעבירה המיוחסת לנאשם, שכן, גרסת ההגנה, לפיה העדה שגתה והטלפון הנייד היה בעצם בידו של עד הגנה 1, סבירה ומתקבלת על הדעת בנסיבות של נסיעת כלי רכב במקביל זה לזה.

בע"פ 4004/98 ורשבסקי נגד מדינת ישראל, חזר כבוד הש' מודריק, על החלטתו בתיק קודם וקבע:

"... בוודאי שלא ניתן לומר שלעולם יש לראות את עדות השוטר כעדיפה...הוא עלול גם להטעות שלא במכוון. על כן צריכה הערכאה הדיונית לעמוד על המשמר ולפקוח "שבע עיניים" על עדויות השוטרים, שמא נמצא בהן דבר, אפילו קטן יחסית, המעמיד בספק את הביטחון באמינותם. תהיה ההסתברות לקבלת עדות שוטר גבוהה ככל שתהיה, אין היא הסתברות מלאה והאפשרות שהשוטר טעה... לעולם קיימת".

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

מורה על ביטול הדיון.

המזכירות תשלח אל הנאשם עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ג, 02 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.