1

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות.

רקע

ביום 18.1.19 נרשמה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד.

ביום 23.1.18 נשלחה בקשה להישפט על ידי בא כוחו.

לאחר שלא נתקבלה הזמנה למשפט, פנה בא כוחו למפנ"א, שם נודע לו כי הבקשה להישפט לא נתקבלה.

ב"כ הגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להישפט בהתאם לס' 230 לחוק סדר הדין הפלילי, השתמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ") וביום 9.7.19 נעתר כב' הש' האוזרמן לבקשה מהטעם כי הוצג אישור משלוח בקשה בדואר רשום.

ביום 13.11.19 הוגש כתב האישום נשוא תיק זה.

כעת, מתבקש ביטול כתב האישום מהטעם שחלפה מעל לשנה מהמועד בו ביקש הנאשם להישפט - 23.1.18 ועד למועד הגשת כתב האישום.

2

המשיבה התנגדה לבקשה, מהטעם כי ס' 225(ב) לחסד"פ קובע כי אין באמור בס' 229(א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי ס' 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א).

הסניגור השיב כי בקשתו נשענת על ס' 230 לחסד"פ, הקובע כי הזמנה למשפט תשלח בתוך שנה מיום שנתקבלה הודעת המבקש להישפט.

דיון והכרעה

כותרתו של ס' 225 לחסד"פ הינה מועדי המצאה בעבירות קנס.

כותרת הסעיף ותוכנו, עוסקים במועדים להמצאת ההודעה על ביצוע העבירה. לא בכדי, המשכו של הסעיף דו במועדים להמצאת הודעות בגין עבירות שתועדו על ידי מצלמה ומועדי הודעות לאחר הסבה. סעיף קטן (ב) קובע כי אין באי המצאה בתוך שנה, בכדי למנוע הגשת כתב אישום כנגד מי שהגיש בקשה להישפט בהתאם לס' 229.

ואולם, במקרה דנן, ההודעה הומצאה על אתר, על ידי השוטר לידי הנאשם.

משכך, אין בסעיף קטן (ב) בכדי להשליך על האמור במקרה דנן.

כותרתו של ס' 230 לחסד"פ הינה הזמנה למשפט.

כותרת הסעיף ותוכנו, עוסקים במועד משלוח הזמנה למשפט למי שהודיע כי ברצונו להישפט על עבירה. דהיינו, בתוך שנה. כמו כן, עוסק הסעיף בסמכותו של בית המשפט לדון במקרים בהם הגיש האדם בקשה להישפט באיחור.

במקרה דנן, בו הביע המבקש רצונו להישפט, במועד - ביום 23.1.18 (וצודק הסניגור בטענה לפיה על סמך הודעה זו, נעתר בית המשפט לבקשתו להארכת המועד) הרי שהיה על המאשימה להגיש כתב אישום ולשלוח אליו הזמנה למשפט בתוך שנה. משלא עשתה כן, התיישנה העבירה.

משכך, אני מורה על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ב' אדר תש"פ, 27 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.