בפני

כבוד השופטת בכירה רבקה שורץ

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

אלקרעאן וובה אלקרעאן וובה

החלטה

בפני בקשה לבטול גזר דין שניתן בהיעדר ביום 19.2.20בגין עבירה מיום 16.5.19 בניגוד לתקנה 84(ב) לתקנות התעבורה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

המבקשת טענה כי קיבלה זימון למועד שהתיק לא נפתח ובגינו הגישה בקשה לדחיית מועד, ולאחר מכן לא קיבלה הזמנה למועד אחר.

ואולם, לא צורפה אסמכתא למועד זימון קודם למועד בו נשפטה המבקשת.

עם זאת העתק הבקשה לדחיית מועד אינה מהוה אסמכתא, שכן אינה נושאת חותמת נתקבל.

לא ניתן לשלול כי למבקשת היה קבוע דיון בתיק אחר.

עיון בתיק מלמד כי הזמנה נשלחה אל המבקשת בדואר רשום לכתובתה ועל פי נוהלי המשטרה.

אישור המסירה שבתיק, חזר בציון " לא נדרש".

בנסיבות, קמה חזקת מסירה בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי ועמדת הפסיקה והנטל על המבקשת להפריכה.

הנטל לא הורם ע"י המבקשת.

המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

אין הגנה לגופו של ענין.

המפורט בנסיבות המקרה שבדוח לרבות תגובת המבקשת מלמד על הודייה.

העונש שהוטל הולם את העבירה ועושה העבירה.

אין עיוות דין .