תת"ע 4435/01/20 – פוזי פתחי מחאמיד נגד מדינת ישראל
|
|
תת"ע 4435-01-20 מדינת ישראל נ' מחאמיד
תיק חיצוני: 61119603613 |
1
בפני |
כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי
|
|
מבקש |
פוזי פתחי מחאמיד
|
|
נגד
|
||
משיבה |
מדינת ישראל
|
|
|
||
|
|
|
|
||
החלטה
|
בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 28.1.2020.
המבקש קיבל דו"ח שמספרו
61119603613 המייחס לו עבירה של שליחת או קריאת מסרון בזמן נהיגה בניגוד לתקנה
ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזר עליו הקנס המקורי בסך 1,000 ₪.
טענות הצדדים
2
טענות המבקש
המבקש טען כי לא קיבל לידיו את ההזמנה לדין וכתוצאה מכך לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו. לטענתו, מעיון באישור המסירה עולה כי מכתב ההזמנה חזר מהסיבה "לא נדרש" וכי היעדר הופעתו לדיון נגרמה מפגם שמקורו בהיעדר המצאת ההזמנה כדין או מסיבות שקשורות עם המאשימה ותו לא.
לטענת המבקש לזכותו טענות כבדות משקל אודות החשד או העבירה המיוחסות לו וכי הוא מעוניין להעלות את גרסתו וטענותיו אודות העבירה בדיון שייקבע.
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי הזימון לדיון נשלח לכתובת מגוריו של המבקש, אולם דבר הדואר חזר בשל הסיבה "לא נדרש ומשכך אין למבקש אלא להלין על עצמו.
לטענת המשיבה, המבקש לא התייצב לדיון בעניינו מסבות השמורות עמו, לא הצביע על נסיבות בהן לא התייצב לדיון מסיבות שאינן תלויות בו ולא קיבל את אישור בית המשפט להיעדר מהדיון.
דיון והכרעה
סעיף
"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".
לכלל זה קיימים מספר חריגים
שאחד מהם מעוגן בסעיף
כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.
3
סעיף
ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל מיום 29.12.2009 בו נקבע כי:
"לכל אדם הזכות ליומו בבית
המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם
מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע
בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה
מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף
קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש
המבקש טען כי לא קיבל הזמנה לדיון ולכן לא התייצב.
בעבירות קלות, קובעת תקנה
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."
משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל, מיום 25.4.18 , רע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל, מיום 20.1.15).
גם בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל מיום 16.5.2019 (לא פורסם) קבע כב' השופט כדורי כי לשם ביסוס חזקת המסירה, די למאשימה להראות שההזמנה לדין נשלחה לנמען ההזמנה בדואר רשום.
4
דהיינו אם הוכיחה המשיבה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל המבקש מוטל הנטל להפריך חזקה זו.
על פי אישור המסירה, שנמצא בתיק בית המשפט וצורף לתגובת המשיבה, ההזמנה לדיון שנקבע ליום 28.1.2020 נשלחה באמצעות דואר רשום לכתובתו של המבקש, "ת"ד 202 אום אל פאחם", אולם חזרה בציון הסיבה "לא נדרש" ביום 12.12.2019.
אם דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקש דהיינו, ההודעה לסור לסניף הדואר ליטול את דבר הדואר נשלחה לכתובתו של המבקש אך הוא לא ניגש לקבלה, ייחשב המבקש כמי שההודעה הומצאה לו כדין ועליו הנטל להוכיח כי לא קבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. (עפ"ת (חי') 20229-12-17 חזן נ' מדינת ישראל, מיום 2.1.18 ורע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל, מיום 7.5.17).
טענתו הכללית של המבקש לפיה לא קיבל לידיו את ההזמנה לדין אינה עומדת בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר לידיו (1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל מיום 11.7.2019, רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.3.2018).
בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.
חשש לעיוות דין
גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל מיום 24.4.2018).
ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).
במקרה שבפניי טען המבקש כי לזכותו טענות כבדות משקל אודות העבירה המיוחסות לו, אותן יעלה במסגרת הדיון כשייקבע.
5
הלכה היא כי אין די בעצם כפירה בביצוע העבירה כדי להקים טענה של עיוות דין. יתרה מכך, גם אם היה המשיב מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. קבלת טענה זו משמעותה כי כל מי שיש לו הגנה טובה יכול שלא להופיע לדיון שנקבע בעניינו ולאחר הרשעתו וגזירת דינו יוכל לגרום לביטולו של גזר הדין (ע"פ 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל (14.4.2002), רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (23.2.2004)). כפירתו של המבקש במיוחס לו הינה כללית ואינה כוללת אסמכתאות לביסוסה ולהוכחתה.
בנוסף, חרף עברו התעבורתי של המבקש הכולל 30 הרשעות קודמות ועל אף בקשת המשיבה להשית עליו כפל קנס הושת עליו הקנס המקורי בלבד.
לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.
לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.
מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ה' אדר תש"פ, 01 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
