1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 15.11.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של פקיעת רישיון נהיגה (פקע ביום 14.2.18), עבירה מיום 28.9.22. במסגרת גזר הדין נגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של ארבעה חודשים, ופסילה מותנית לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         המבקש זומן כדין, קיבל לידיו הזמנה לדין עם תאריך הדיון בבית המשפט ב"שטח" במועד ביצוע העבירה. אשר לטענת המבקש כי היה חולה ביום הדיון, הרי שגם אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון יכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון בעצמו או באמצעות מי מטעמו בזמן אמת לפני הדיון הקבוע או סמוך לאחריו, לאחר שחלפה המניעה הרפואית.

6.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן, אלא ההיפך הוא הנכון. המבקש מנמק בקשתו לבטל את פסק הדין אשר ניתן בהיעדרו, ברצונו לצרף התיק לתיק אחר, משמע הוא מודה בביצוע העבירה בה הורשע כאמור. יצויין כי שיקולים אלה של הנאשם, אינם מהווים טעם לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, ולא מצאתי כי מתקיימות בעניין זה נסיבות המהוות עיוות דין ובנסיבות אלה אני דוחה הבקשה.

עוד יצוין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. כך שגם בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה שלו וישלם הקנס כפי שנקבע בגזר הדין.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י' שבט תשפ"ג, 01 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.