1

המבקשת עתרה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 6.5.2018.

בהחלטה מיום 11.11 ציינתי כי מן הראוי להשלים את הבקשה, להתייחס לאישורי המסירה שבתיק הן באשר לזימון והן באשר לפסק הדין ולפרט בתצהיר את טענותיה של הנאשמת לגופו של עניין.

בתגובה הגישה הנאשמת "בקשה לעיון חוזר", וציינה כי הוגש תצהיר, כלומר כי היא מוותרת על האפשרות שניתנה לה לתקן את בקשתה ומבקשת כי היא תדון כפי שהיא.

לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשה ובחומר שבתיק, החלטתי לדחות את הבקשה בלא צורך בתגובה.

כאמור, בתיק אישורי מסירה כדין. הן הזמנה לדיון אליו לא התייצבה הנאשמת והן אישור בדבר מסירת פסק הדין מספר ימים לאחר קיום הדיון. הנאשמת לא התייחסה כלל לאישורי המסירה בבקשתה והסתפקה בטענה כללית כי לא ידעה על הדיון ועל פסק הדין. טענותיה של הנאשמת בדבר טעות בחלוקת הדואר - שנשלח לרבות מספר זהות, ובדבר מגורים באזור המרכז לא םורטו ולא נתמכו במסמך כלשהו.

2

אף טענתה של הנאשמת כי רק "לאחרונה" למדה על ההליך נגדה אינה מפורטת ואינה נתמכת בדבר.

לגופו של עניין הנאשמת מכחישה את העבירה, אך גם טענה זו נטענה באופן כללי, בלא הסבר או פירוט כלשהו וכבר נקבע פעמים רבות שאין די בכך.

לנאשמת ניתנה כאמור אפשרות לתקן את בקשתה והיא וויתרה עליה, ובנסיבות אין לי אלא להסיק כי אין לה טענה כלשהי המצדיקה ביטול פסק הדין שניתן כדין בעניינה.

אשר על כן , הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021.