1

אין שחר לטענת המבקש, לפיה מועד הדיון נקבע בדו"ח המקורי שנמסר לידיו ואותו שלח, לדבריו, כחלק מהבקשה להישפט, שכן, מועד דיון נקבע רק לאחר הגשת בקשה להישפט וההזמנה נשלחה אל כתובתו הרשומה והוחזרה בציון "לא נדרש".

לפיכך, המבקש זומן כדין ואם לא דרש את דבר הדואר הרשום, אין לו להלין אלא על עצמו - ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם, שם נקבע:" מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות".

עוד נקבע, כי טעות במועד הדיון אינה מצדיקה ביטול פסק דין בהעדר - ראה רע"פ 10357/09 עזריה נגד מדינת ישראל, רע"פ 8228/11 בוקריס נגד מדינת ישראל ועוד.

2

בגזר הדין לא נגרם למבקש כל עיוות דין, עת הושת עליו קנס בגובה ברירת הקנס וממילא, לא פירט המבקש את טיעוניו כנגד האישום - ראה ענין סאלם לעיל, בו נקבע:" ניתן אם כן לקבוע, בשינויים המחוייבים, כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. וכפי שהובהר בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (4.9.2007):

"המונח 'עיוות דין' פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה" (שם, בפסקה 7).

כפי שנַרְאֵה להלן, טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו".

מכל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.