1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.10.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון ונגזר עליו קנס בסך 1,100 ₪.

3.         המבקש טען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו. טען כי אישור המסירה פגום, חזר בציון "לא נדרש" בניגוד להוראות הדין והפסיקה. טען כי הדוור כלל לא ביקר בכתובתו. טען כי הוא זה אשר יזם את ההליך בהגשת בקשה להישפט. כפר בביצוע העבירה וטען כי השוטר לא תיאר את מכשיר הטלפון שלו, לא את סוגו, גודלו וציבעו. טען שהשוטר לא ציין היכן עמד או כי נשמר עימו קשר עין. ביקש שפסק הדין יבוטל וינתן לו יומו בבית המשפט.

4.         המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי בוצעה מסירה כדין בהתאם לכתובת שמסר המבקש והמבקש לא התיצב לדיון ובנסיבות אלה יש לדחות את הבקשה.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובאישורי המסירה שבתיק, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

2

6.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר לא נדרש ע"י המבקש. עוד עולה מעיון באישור המסירה כי מצויים בו תאריך משלוח ההודעה למבקש (13.5), וכן חותמת הדואר הכוללת תאריך וחתימת הדוור.

עוד יצויין כי מעיון בתיק עולה כי לאחר שנשפט המבקש בהיעדרו, הודעה על פסק הדין נמסרה לבן משפחה של המבקש שגר עימו עוד ביום 1.11.18 בצירוף חתימת המקבל ומכאן שהמבקש ידע על פסק הדין למעלה משנה בטרם הגיש הבקשה לביטול פסק הדין כאן. יצויין כי המבקש לא התייחס לעניין זה, לא הסביר מדוע השתהה בהגשת הבקשה תקופה כה ארוכה ולמעשה לא התייחס בבקשתו כלל לאישור המסירה של פסק הדין ולא פירט כל נסיבה בעניין זה.

מעבר לכך לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא מצאתי כי העונשים שנגזרו על המבקש חורגים ממתחם הענישה, או כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

9.         המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ג ניסן תש"פ, 07 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.