1

בפני בקשה להורות על התיישנות דו"ח.

כנגד המבקש נרשם דו"ח מסוג ברירת משפט בגין שימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה, שליחה או קריאה של מסרון, זאת בניגוד לתקנה 28 (ב)(ג)(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

לטענת ההגנה ביום 4/5/20 ניתנה החלטה המאריכה את המועד להישפט בגין הדו"ח, על פי סעיף 228 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982 (להלן "החוק"), ביחד עם סעיף 230 לחוק, משהוגשה בקשה להישפט יש לשלוח הזמנה למשפט למבקש תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו.

לפיכך טוענת ההגנה כי ההזמנה נשלחה ביום 4/11/21, 5 חודשים מעבר לשנה ולפיכך דין הדו"ח הוא להתיישנות.

מנגד טוענת התביעה כי עקב טעות סופר של ב"כ המבקש המרכז לפניות נהגים לא יכול היה ליישם את החלטת בית המשפט, וכבר ביום 14/6/20 הפנה המרכז את ב"כ המבקש כי עליו לתקן את המסמכים, ב"כ המבקש רק ביום 2/9/21 (שנה ושלושה חודשים מאוחר יותר) הגיש לבית המשפט את הבקשה לתיקון, וביום 5/9/21 בית המשפט נתן החלטה המתקנת את הטעות.

ביום 6/9/21 העביר ב"כ המבקש את ההחלטה המתוקנת למרכז לפניות נהגים וביום 4/11/21 כבר נשלחה הזמנה לדיון לנאשם.

2

אין לי אלא להסכים עם טענות המשיבה שכן פנייתו המאוחרת של ב"כ המבקש לבית המשפט לצורך תיקון הטעות, שמקורה בטעות סופר של ב"כ המבקש עצמו, והחלטת בית המשפט המתוקנת מיום 5/9/21 שהיא ההחלטה הקובעת לעניין מניין התקופות, קרי, מהחלטה זו יש למנות את תקופת ההתיישנות (ראה האמור בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי), ומכאן שלא חלה התיישנות על הדו"ח נשוא הבקשה.

לאור האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ב, 04 יולי 2022, בהעדר הצדדים.