1

לפני בקשה לביטול ריבית פיגורים.

1.         הנאשמת ( "המבקשת") נדונה בין היתר לשלם קנס בסך 900 ₪ לתשלום ב- 3 תשלומים. פסק הדין ניתן ביום 25.5.15 אך תשלום חלקו הראשון של הקנס היה אמור להתבצע לא יאוחר מיום 25.9.15, 4 חודשים ממועד מתן פסק הדין.

2.         ממסמכי הבקשה עולה כי המבקשת לא הייתה יכולה לשלם את הקנס במלואו. היא טוענת שהפיגור נבע ממצב רפואי והיעדר יכולת השתכרות וכן בשל הליכי פשיטת רגל. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים ומכתב דרישה ממנו עולה כי המבקשת נותרה, נכון ליום 1.11.16, חוב של 465 ₪ המורכב מקרן קנס שלא שולמה (300 ₪) וריבית פיגורים ( 165 ₪).

דיון

3.         סעיף 69 לחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי לפטור אדם מתשלום ריבית פיגורים, כולה או חלקה, אם שוכנע כי היו "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע".

2

4.         לא מצאתי כי היו סיבות סבירות לאיחור בביצוע התשלום. מן המסמכים הרפואיים עולה כי המבקשת נותחה בחודש יוני 2015 ונכון ליום 1.11.16 נותרה חייבת רק סך של 465 ₪ בגין יתרת קרן הקנס שלא שולמה וריבית פיגורים. יוצא מכך כי המבקשת שילמה שניים מתוך שלושת חלקי הקנס שהושת עליה החל מיום 25.9.15 וזאת הגם שתשלומים אלה בוצעו לכאורה לאחר שעברה את הניתוח ויכולת עבודתה הוגבלה, לטענתה. במלים אחרות, הניתוח לא הגביל את יכולתה של המבקשת לשלם שניים מתוך שלושת תשלומי הקנס ולא ברור מן הבקשה או נספחיה מדוע נוצרה ההגבלה רק ביחס לחלקו השלישי של הקנס.

לבקשה לא צורף תצהיר, צו כינוס או תלושי שכר לתמוך את טענותיה של המבקשת בנוגע ליכולתה הכלכלית ולא ברור אם טענות אלה מהוות בסיס לשינוי ביכולתה לפרוע את חלקו השלישי של הקנס שהושת או שמא מדובר בטענות כלליות שכוחן יפה לכאורה גם לעת בה שילמה המבקשת את שני חלקיו הראשונים של הקנס.

5.         בהתחשב בכל האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ז, 15 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.