1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 9.10.2016.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - מעיון בתיק נט המשפט עולה, כי המבקש קיבל הזמנה לדיון ליום 10.2.16 עם ההזמנה לדין במועד ביצוע העבירה, והוא חתום על אישור המסירה; ב"כ המבקש התייצב לדיון הראשון שהיה קבוע ליום 10.2.16, וזומן למועד נדחה לתאריך 9.10.16, בו נשפט המבקש בהיעדרו, וחתימת ב"כ - עו"ד איימן אגבאריה על גבי הזימון (כפי שסרוק בתיק נט המשפט).

אלא שלטענת ב"כ המבקש, אין בתיק ייפוי כח לעוה"ד אשר ביקש את הדחיה, והדיון נדחה על ידי עו"ד שלא הציג ייפוי כח, ועל כן המבקש לא זומן כדין לדיון.

ייאמר מיד, כי טענה זו כלל לא נזכרה בתצהיר המבקש שצורף לבקשה, תצהיר שאושר על ידי אותו בא כוח- עו"ד איימן אגבאריה; ואף לא נתמכה בתצהיר מטעם עו"ד איימן אגבריה; ויש לדחותה ולו מן הטעם הזה.

2

כמו כן, משזומן המבקש כדין לדיון הראשון בעניינו, והתייצב עו"ד מטעמו, - הרי שניתן ללמוד כי התייצבותו של ב"כ המבקש לדיון הראשון בעניינו לא הייתה מקרית; וחזקה על ב"כ המבקש שפעל במסגרת הסמכות שניתנה לו על ידי המבקש עצמו, שאם לא כן יש להניח כי המבקש היה טורח להתייצב בבית המשפט (ראו רע"פ 12024/04 אלון מורבר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.02.2005)); וכאמור, אין בתצהיר המבקש עצמו כל הסבר או התייחסות לכך, ואף לא צורף תצהיר מטעם בא כוחו.

בכלל נסיבות אלה אני סבורה, כי די בזימונו של המבקש באמצעות עורך הדין שחתם על הזימון בדיון הראשון, כדי לבסס את הקביעה שההזמנה לנאשם היתה כדין. (וראו גם עפ"ת (חי') 13586-07-11 מחמוד מרדאוי נ' מדינת ישראל, הש' כ. סעב, 4.9.11, שם נדחה ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא לבטל פסק דין שניתן בהיעדר נאשם בנסיבות בהן היה בתיק אישור מסירה המעיד על כך שעורך דין א', אשר קיבל את ייצוג הנאשם בהעברה מעורך דין ק' אשר בידיו הפקיד הנאשם את הייצוג בתיק, קיבל את הזימון לידיו; ונקבע כי די בזימונו של הנאשם באמצעות עורך הדין א', שהינו ידו הארוכה של עורך הדין ק' שעבד איתו, כדי לבסס את הקביעה שההזמנה היתה כדין).

עולה, כי המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, כאשר אין מחלוקת כי המבקש נהג ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה; וגם העונש שהושת על המבקש (3 חודשי פסילה בפועל, תוך הפעלת פסילה מותנית, וענישה נלווית) הינו סביר, גם בהתחשב בתקופת הפקיעה הנטענת (כ 3 שנים); ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

לכך יש להוסיף, כי נוכח העובדה שהמבקש זומן כדין לדיון הראשון בעניינו, הרי שהיה על המבקש לברר מה היו תוצאות אותו דיון ראשון אליו זומן כדין; והמבקש לא הסביר מדוע לא עשה כן משך למעלה מ6 שנים, ופנה לבית המשפט בשיהוי כה משמעותי של שנים רבות; ולפיכך, אין לו להלין אלא על עצמו ועל מחדלו; ויש גם בשיהוי הניכר כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

יתרה מכך, המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, גם אם נקבל את הטענה כי המבקש לא ידע על פסק הדין, הרי שעל פי הצהרת המבקש הוא קיבל את פסק הדין ביום 2.8.22 (סעיף 8 לתצהיר המבקש), ובתיק בית המשפט ייפוי כח ותצהיר הפקדה שהוגשו ביום 7.8.22, ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 9.10.2022; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה למעלה מ-2 חודשים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, איחור שלא הוסבר ושיש גם בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

3

בהקשר זה אציין, כי אין בהחלטה לקיים דיון בתיק 10441-07-16 כדי ללמד לענייננו, שעה שהנסיבות שונות; ודי אם אציין לעניין זה, כי שם דובר בדו"ח אשר פרטי הנהג ותאריך הדיון אליו זומן תוקנו בכתב יד על גבי הדו"ח, והמשיבה לא נתנה הסבר לכך משלא ניתנה תגובת המשיבה, - נסיבות השונות מענייננו.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ג, 28 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.