1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ביום 11.2.16, כדין.

התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המדובר בעבירה של נהיגה ברכב מבלי לחגור חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה המהווה ברירת משפט. ברירת המחדל היתה לשלם קנס.

3.     המבקש ביקש להישפט ולא התייצב לדיון בעניינו, על כן נשפט בהעדר.

4.     אי התייצבות, רואים אותה, כהודיה בעובדות כתב האישום, ולפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ניתן לשפוט בהעדר [עיין: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

5.     לבקשה צורפו שני אישורים רפואיים שהופקו ב-6.4.16, 19.2.16 בדיעבד למועד הדיון. האישורים אינם מופנים למוסדות משפטיים.

6.     המבקש לא הגיש ,מבעוד מועד, בקשת דחייה בצירוף תיעוד רפואי רלבנטי למועד, המלמד על כך שנבצר ממנו להופיע לדיון בבית משפט.

2

7.     בנסיבות אלו ונוכח עמדת בית המשפט העליון במקרים דומים ואף בעבירות חמורות יותר המהוות הזמנה לדין ובגינן הוטלו עונשי מפסילה לתקופה ממושכת, ההסבר שהועלה בבקשה לאי ההתייצבות אינו מהווה עילה לביטול פסק הדין (עיין: רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 14.3.07, ע"פ (י-ם) 4859/09 משה טל נ' מ"י, הש' ח. בן עמי, 14.1.10, עפ"ת 38380-12-12 סברי אליהו נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 18.2.13).

8.     המבקש לא טרח לפרט טענות הגנה לגופו של עניין.
המבקש לא טרח לצרף מסמכים התומכים בהגנה.
 טענה כללית אינה מספקת להנעת ההליך מחדש (עיין: הלכת סוראיה).

9. אין עיוות דין, העונש שנגזר הולם את העבירה.

10 הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ו, 12 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.