1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

הנאשם עומד לדין על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת. ההזמנה לדיון נשלחה אליו וחזרה בציון "לא נדרש". משלא התייצב הנאשם לדיון הוא נשפט בהיעדרו. בבקשה זו מעלה הנאשם שתי טענות עיקריות: ראשית, הוא מעולם לא קיבל את ההזמנה לדיון בעניינו והציון "לא נדרש" אינו חל בעבירות של הזמנה לדין אלא בעבירות ברירת קנס בלבד. שנית, הנאשם טוען כי אדם אחר נהג ברכב עובר לעבירה ועל כן יש בהותרת פסק הדין נגדו משום גרימת עיוות דין.

התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה הזמנת הנאשם הייתה כדין והנאשם קיבל אפשרות לקבל את יומו בבית המשפט ואם לא ניצל הזדמנות זו אין לו להלין אלא על עצמו. עוד נאמר כי העובדה לפיה אחר נהג ברכב אינה גורמת עיוות דין לנאשם.

דיון והכרעה

2

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה. מבלי להידרש לשאלה שמעורר הסנגור בנוגע לחוקיות אישור המסירה שחזר "לא נדרש" בענייננו די בכך שהוכח לכאורה כי אדם אחר נהג ברכב על מנת לגרום לכל הפחות חשש לעיוות דין לנאשם אם לא עיוות דין של ממש. טעם זה הינו טעם עצמאי לביטולו של פסק הדין ובמקרה זה אני סבור כי יש לבטל לאורו את פסק הדין. אני קובע את התיק להקראה ליום 2.4.17 שעה 08.30.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.