1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 17.10.18.

כנגד המבקש הוגש ביום 12.8.18 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הרכב פקע בתקופה העולה על שנה - מיום 20.11.15, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה.

הזמנה לדין נמסרה למבקש עם מסירת הדו"ח, וישיבת הקראה נקבעה ליום 17.10.18, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהיעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה על תנאי, ופסילה בפועל לתקופה של 2 חודשים.

2

בבקשה מיום 17.3.19 טען ב"כ המבקש, כי המבקש הנו עובד במגרש מכוניות, וכי הרכב היה מופקד בתו סוחר עם שלט במבחן מטעם משרד הרישוי; וכי במשרד הסוחר היו אמורים לשלוח פנייה לביטול הדו"ח, וככל הנראה בשל שגגה משרדית העניין לא טופל, ונגרם למבקש עיוות דין.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש ושקלתי את מכלול הנסיבות, ועל אף היעדר תגובת המשיבה, אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה.

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

בפתח הדברים ייאמר, כי המבקש לא טרח לבסס כל תשתית עובדתית שעל יסודה ניתן לקיים את הדיון בענייננו, שעה שלא צירף כנדרש תצהיר ערוך כדין התומך בבקשה ומהווה את העובדות שבבסיס הבקשה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה, בהעדר תשתית עובדתית נתמכת בתצהיר מטעם המבקש. ראה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6)793, ורע"פ 2474/18 יואל גולדברג, עו"ד נ' מדינת ישראל [26.7.18].

יתרה מכך, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה 5 חודשים לאחר מתן פסק הדין, מבלי שניתן לכך כל הסבר או התייחסות בבקשה, שיהוי שיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה בענייננו.

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, כפי שאפרט להלן.

באשר לעילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות

כאמור לעיל, הזימון לדיון נמסר למבקש בד בבד עם מסירת הדו"ח, כאשר המבקש סירב לחתום על אישור המסירה; והמבקש לא טען ולא הוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

באשר לעילת הביטול שעניינה חשש לעיוות דין

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (רע"פ 2474/18 יואל גולדברג).

כאמור ברעפ 8427/17 מ"י נ' סאלם, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין.

3

בענייננו, כאמור, הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, וללא אישור משרד הרישוי לנטען, ללא התו ורישיון הסחר האמור, ואף ללא תצהיר מטעמו של הסוחר, אשר הסתפק בהגשת מכתב לאקוני. לא הובהר גם, ולא נטען, לאיזו מטרה מסחרית נהג המבקש ברכב בשעה 22:32 כמיוחס בכתב האישום. לפיכך, אני סבורה, כי אין בבקשה די על מנת לבסס טענה של עיוות דין.

אין גם בטענה, כי בשל שגגה משרדית לא טופלה בקשה לביטול הדו"ח כדי עילה לביטול פסק הדין.

בכלל נסיבות אלה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.