1

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 6.5. והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך חיוב הנאשם בהוצאות.

מקובלת עליי עמדת המאשימה באשר להיעדר סיבה לאי התייצבות. הנאשם לא חלק על כך, והסביר את הסיבה לאי התייצבותו. הסבר זה לבדו אין בו כדי להצדיק את הביטול, שכן החובה לעדכון הכתובת במשרד הפנים היא על הנאשם, ואם לא עשה כן במועד, אין לו להלין אלא על עצמו.

עם זאת, פסק הדין שנשלח לאותה כתובת הוחזר בידי הדואר בצירוף הערה "לא ידוע" והדבר מחזק גרסת הנאשם בדבר אי קבלת הזימון בפועל, גם אם המחדל נעוץ בו עצמו. לגופו של עניין מסביר הנאשם כי עקב חלוף הזמן הוא מתבקשה להציג הגנתו, אולם אין להתעלם מהמצב המשפטי המעורר סימני השאלה סביב מערכת האכיפה א'3 (וראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 37212-06-18).

2

בהצטרפות העובדות שלעיל החלטתי, אפוא, לבטל את פסק הדין תוך חיוב בהוצאות כאמור.

אשר על כן, פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 11.9.2017 מבוטל.

הנאשם ישא בהוצאות בסך 300 ₪ לתשלום בתוך 60 יום.

מאחר ופסק הדין בוטל, יובא התיק בפני כב' השופטת דוידי למתן הוראותיה באשר להמשך ההליך.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019.