1

1.         מונחת לפני בקשה לביטול הכרעת הדין, שניתנה ביום 17.3.19.

2.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום, ביום 11.4.18, בגין נהיגה ברכב או הנעת רכב, בשכרות, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמדד ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף של 102 מ"ג, העולה על ריכוז של 50 מ"ג, שנקבע לגביו בפקודת התעבורה התשכ"א-1961.

ביום 17.3.19, הורשע הנאשם, על בסיס הודאתו, בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום והתיק נדחה לטיעונים לעונש או להצגת הסדר ליום 12.5.19.

הבקשה לביטול הכרעת הדין

3.         ביום 19.3.19 הוגשה הבקשה המונחת לפני, לביטול הכרעת הדין. צוין שב"כ הנאשם פנה לתביעה והופתע לגלות שבפרוטוקול הדיון הודה הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, על אף שבמועד הדיון הסבירו הנאשם ובא כוחו לבית המשפט שהם מודים בנהיגה, אך כופרים בשכרות. צוין שככל הנראה חלה טעות, היות שבתיק אחר, בו הופיע הסנגור, באותו מועד, פל"א 11447-01-18, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום. בבקשה צוין שב"כ הנאשם קיבל הסכמת התביעה לביטול הכרעת הדין, מהטעמים הנ"ל.

2

4.         בהחלטתי, מיום 20.3.19, הוריתי למאשימה להגיש תגובתה בתוך 7 ימים. לאחר שלא הוגשה כל תגובה מטעמה, ניתנה לתביעה הזדמנות שניה, ביום 28.3.19, להגשת תגובתה בתוך 7 ימים.

תגובתה הראשונה של המאשימה

5.         בתגובתה, מיום 7.4.19, דחתה התביעה את בקשת הסנגור לביטול הכרעת הדין, בציינה שהסנגור והנאשם היו נוכחים, בדיון, ביום 17.3.19, והנאשם אף מסר לבית המשפט שכתב האישום הוסבר לו, לאחר שנשאל על כך. צוין שלא ידוע לב"כ המאשימה על הסכמה שהייתה עם התביעה לביטול הכרעת הדין, או טעות טכנית כזו או אחרת.

בהתבסס על החומר שהונח לפני, בהחלטתי, מיום 8.4.19, נדחתה בקשתו של הסנגור לביטול הכרעת הדין . בהחלטה צוין שמהפרוטוקול עולה שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, לאחר שזה הוקרא והוסבר לו על ידי הסנגור, והתביעה מתנגדת לבקשה, וטוענת שלא נתנה הסכמתה.

בדיון שנערך ביום 12.5.19, שב ועתר הסנגור לביטול הכרעת הדין בציינו שנפלה טעות טכנית וניתנה הסכמה על ידי ב"כ המאשימה, עו"ד אייל עמאר. צוין שבדוח נרשם: "שתיתי רק שליש בירה, ואני לא שיכור", דוח המאפיינים היה תקין לחלוטין, וכמות האלכוהול, 102 מ"ג, קרובה מאוד לכמות שהתביעה, כנוהל, אינה מגישה כתב אישום בגינה (נטען שעד כמות של 100 מ"ג התביעה אינה מגישה כתבי אישום בגין עבירה דומה).

במהלך הדיון ציינתי שלא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת. לפנים משורת הדין, ניתנה הזדמנות נוספת לב"כ הנאשם להמציא הסכמה מב"כ המאשימה לעניין ביטול הכרעת הדין, והדיון נדחה לטיעונים לעונש ליום 19.5.19.

תגובתה השניה של המאשימה

6.         ביום 16.5.19 הועברה תגובה מטעם התביעות, בשם עו"ד אייל עמר, שלפיה, בנסיבות העניין, ולאחר שהסנגור פנה למאשימה, והסביר את השתלשלות העניינים, אכן נפלה טעות בהבנת הדברים, ונוכח הספק, המאשימה מסכימה לתיקון הפרוטוקול ולביטול הכרעת הדין.

בדיון, ביום 19.5.19, ביקש בית המשפט מהמאשימה להתייחס לטענות הסנגור וציין שיתכן ויושתו הוצאות על המאשימה נוכח התנהלותה.

ב"כ המאשימה, עו"ד רפאלה שושו, ציינה שהיא מצטרפת לתגובת עו"ד עמר וככל הנראה חלה טעות בהבנת הדברים. לעניין תגובות המאשימה צוין שבלשכת התביעות קיים עומס רב ומחסור בכח אדם, שמנע מהתביעות לתת תגובתה, כנדרש, במועד הראשון שנקבע והשלוחה עושה את המיטב כדי למנוע מחדל מעין זה בעתיד.

7.         ביום 26.5.19 הגיש הסנגור בקשה להוספת טענות. בבקשה צוין, בין היתר, שבית המשפט רשאי לאפשר חזרה מהודאה, בכל שלב של המשפט.

3

הכרעה

8.         לאחר שעיינתי בהשתלשלות העניינים בתיק, ונוכח תגובתה השניה של המאשימה, שלפיה, המאשימה מסכימה לביטול הכרעת הדין, אני מורה על ביטול הכרעת הדין.

9.         נוכח השתלשלות העניינים בתיק, אין מנוס מהטלת הוצאות על התביעה לטובת הנאשם.

התנהלותה של המאשימה בתיק זה, אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. התעלמות מהחלטת בית המשפט, מתן תגובה ולאחר מכן חזרה ממנה, לאחר שכבר בית המשפט נתן החלטתו, גורמים להתארכות דיונים שלא לצורך, לבזבוז זמנו של בית המשפט, ולפגיעה ביכולתו של בית המשפט לנהל את ההליך ביעילות, וללא שיגרם לנאשם עינוי דין.

יצוין שאין זו הפעם הראשונה שהמאשימה מתעלמת מהחלטות בית המשפט, בטענות של עומס ומחסור בכח אדם.

5.         לאחר ששקלתי את האינטרסים השונים, אני בדעה שבנסיבות דנן, לאור התנהלות המאשימה יש להשית הוצאות משפט על התביעה לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 60 יום מהיום.

בכפוף לאמור, הכרעת הדין, מיום 17.3.19, מבוטלת.

התיק נקבע להקראה ליום 23.2.2019 בשעה 11:00.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.