1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 17.10.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של חניית רכב בחניית נכה ונגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪.

2

3.         המבקש טען כי הגיש בקשה להישפט על מנת להוכיח חפותו וכי המתין לקבלת הזימון לדיון אך הזימון מעולם לא הגיע לידיו. טען כי קיבל בדואר רשום את פסק הדין שניתן בהיעדרו. טען כי ביום האירוע החנה את רכבו ליד שני רכבים שחנו בחניית נכים המסומנת בשלט וכי הוא העמיד רכבו בחנייה הראשונה ליד חניית הנכים.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי למבקש היה יומו בבית המשפט וכי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש".

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הפריך את חזקת המסירה ואף ציין כי פסק הדין שניתן בהיעדר התקבל בביתו בדואר רשום.

8.         יחד עם זאת, בשים לב לטענות ההגנה שפירט, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 600 ₪, אשר ישולמו על ידי המבקש עד ליום 22.2.18, שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

עם ביטול פסק הדין ייקבע מועד לדיון הקראה.

            המזכירות תודיע לצדדים.

            לעיוני בהתאם.

3

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.