1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.10.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור ונגזר עליו קנס בסך 1,800 ₪.

3.         המבקש טען כי לא קיבל הזמנה לדיון ולא ידע אודות מועד הדיון. בנוסף, טען כי ביום הדיון היה חולה וצירף אישור מחלה מיום 23.10.19 ועד יום 29.10.19. ביקש לקבל יומו בבית המשפט על מנת להשמיע טענותיו.

2

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש ובהיעדר תגובת המשיבה החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו ולמעשה כלל לא התייחס בבקשתו לאישור המסירה ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה. המבקש אף לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו.

8.         מעבר לכך, אף אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע בשל מחלתו, הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת" או לכל הפחות בסמוך לאחר מכן ולא להמתין ולהגיש הבקשה רק כשלושה שבועות לאחר שמועד הדיון חלף.

9.         עם זאת, המבקש צירף אישור מחלה רלוונטי ליום הדיון. בנסיבות אלה, ובהיעדר תגובת המשיבה, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

10.       סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך של 1,000 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 2.2.2020 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

עם ביטול פסק הדין יובא התיק בפניי לצורך קביעת מועד לדיון.

            המזכירות תודיע לצדדים.

            לעיוני בהתאם.

3

ניתנה היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.