1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 5.4.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של שימוש בטלפון, ונגזר עליה קנס בסך 1,400 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

5.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתה של המבקשת וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקשת לא הוכיחה כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה ומכאן שלא הפריכה את חזקת המסירה.

יש לציין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי עותק פסק הדין נשלח למבקשת ומשסירבה לקבלו הודבק אצלה בתאריך 16.4.22, ומכאן שהמבקשת אף לא הגישה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק.

6.         מעבר לכך, השוטרת תיארה את נסיבות המקרה בפירוט ולא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלתה המבקשת. עוד יצויין כי בדברי הנהגת בדו"ח נרשם: "שלחו לי מלא הודעות רק הסתכלתי לא דיברתי, אני יודעת את צודקת." מכאן, שאף קיימת בדברי המבקשת ראשית הודאה.

עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקשת, בשים לב לעברה התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.