1

בפניי בקשה להעברת מקום הדיון מבית המשפט השלום באילת לבית משפט השלום באשדוד.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקה או שימוש בטלפון בזמן נסיעה שלא באמצעות דיבורית וזאת בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982 קובע כי "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה , כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגורי של הנאשם".

ביום 14.10.20 הגיש המבקש בקשה להעברת מקום הדיון לאשדוד. לטענת המבקש, מתגורר באשקלון ובשל המרחק הרב מבקש להישפט בבימ"ש באשדוד. לדבריו, מצבו הכלכלי ומשבר הקורונה אינם מאפשרים לו לנסוע לאילת. המבקש אינו מודה בביצוע העבירה.

המאשימה התנגדה לבקשה, לדבריה הנאשם אינו מודה בביצוע העבירה ומשכך מתנגדת להעברת מקום הדיון.

2

בהתאם לפסיקה הנוהגת, יאפשר בית המשפט ניוד תיק משיקולי נוחות של הנאשם ככל שבקשתו היא לטעון לעונש בסמוך למקום מגוריו וזאת, בנסיבות בהן מודה הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

הכלל הוא, כי על מי שעותר להעברת הדיון מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת הדיון (ראו בש"פ 1085/11 ספר נ' מדינת ישראל (22.2.11)). כאשר נאשם בהליך הפלילי מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה, ככלל, שלא להיעתר לבקשה. זאת, מן הטעם שהעברת הדיון, בו צפויוית להישמע ראיות עקב אי ההודיה, תצריך הגעת עדי תביעה, ובהם אנשי משטרה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון.

משמעות הדברים הינה, כי להודאתו של הנאשם יש ליתן משקל רב בבחינת בקשה להעברת הדיון. במקרה בו אין המדובר בהודאה, לא תתאפשר העברה של הדיון אלא בנסיבות חריגות ומיוחדת (ראו בש"פ 3064/07 יפה מזרחי נ' מדינת ישראל (23.4.07)).

מתגובתו של הנאשם עולה כי אינו מודה במיוחס לו.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי נסיבותיו של הנאשם אינן מטות את הכף לכיוון העברת הדיון על פי המבוקש ולא מצאתי בנימוקיו נסיבות חריגות אשר מצדיקות להיעתר לבקשה.

לאור האמור, הבקשה להעברת מקום הדיון נדחית.

בשים לב שהדיון קבוע ביום 25.10.20, וככל שדרוש לנאשם זמן כדי להתארגן להגעה לדיון - רשאי להגיש בקשת דחיה - ובקשתו תיענה בחיוב.

ככל שהנאשם אכן מודה בכתב האישום כפי שהוא - יצהיר על כך במפורש ובקשתו תיבחן בשנית.

המזכירות תודיע בדחיפות טלפונית לב"כ הנאשם.

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"א 22.10.20 בהעדר הצדדים.