1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 17.11.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזר עליו קנס בסך 900 ₪.

3.         ב"כ המבקש טען כי אישור המסירה לקוי וחסרים בו פרטים מהותיים, כמו תאריך, שם הדוור וחתימתו והוא חזר ללא כל סימון. טען כי בנסיבות אלה לא קמה חזקת המסירה. טען כי הדיון היה קבוע ליום 11.11.19 ומסיבה לא ידועה נדחה בפעם הראשונה ליום 26.4.20, ונדחה פעם נוספת ליום 17.11.20. טען כי המבקש לא קיבל כל זימון עבור מועדי הדיון החדשים שנקבעו ולא נודע לו אודות הדחיות בתיק, ואף לא ידע אודות הדיון הראשון שנקבע בעניינו ולא קיבל הזמנה כדין. טען כי נודע למבקש אודות פסק הדין רק לאחרונה כאשר ניגש למשרד הרישוי לצורך חידוש רישיונו. טען כי המבקש כופר בביצוע העבירה המיוחסת לו וטען לקיומם של כשלים ראייתיים בדו"ח. טען כי לא ברור היכן היה השוטר ביחס לרכב המבקש, כי השוטר לא ציין מה היה מצב התנועה בכביש ולא ציין כי שמר על קשר עין רצוף עם המבקש מרגע ביצוע העבירה ועד עצירתו. טען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין וביקש ליתן לו יומו בבית המשפט.

2

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בדו"ח מחודש מרץ 2019 אליו זומן המבקש כדין. טענה כי אין כל טעם בבקשה המצדיק ביטול פסק הדין או קבלת הטענה בדבר עיוות דין. לאור האמור ביקשה לדחות הבקשה על הסף.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת.מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

8.         הדיון הראשון בתיק היה קבוע ליום 11.11.19 ונדחה בהתאם לבקשת המבקש בכתב לתאריך 26.4.20. ההחלטה אודות דחיית מועד הדיון נשלחה למבקש בדואר רשום, כאשר מאישור המסירה הסרוק בתיק עולה כי דבר הדואר נמסר לידי הנמען הרשום בתאריך 24.11.19, והוא אישר קבלת דבר הדואר בחתימתו.

            הדיון שנקבע לתאריך 26.4.20 לא התקיים עקב מגיפת הקורונה ובהתאם להודעה מכוח תקנות בתי המשפט (סדרי דין במצב חירום מיוחד). בנסיבות אלה, נשלח למבקש זימון חדש לדיון לתאריך 17.11.20 בהודעת מזכירות שנשלחה למבקש בדואר רשום. מאישור המסירה הסרוק בתיק עולה כי דבר הדואר נמסר לידי הנמען הרשום בתאריך 3.6.20, כאשר בשם המקבל נרשם "אושר" ומופיעה חתימה. יצוין כי יתר הפרטים באישור המסירה לרבות תאריך, שם הדוור וחתימתו מצויים אף הם על גבי אישור המסירה.

3

            המבקש לא התייחס בבקשתו לאישור המסירה הרלוונטי לדיון בתאריך 17.11.20 אלא צירף את אישור המסירה לדיון אשר היה קבוע לתאריך 11.11.19, דיון שהוא עצמו ביקש לדחות ומכאן שטענתו כי לא ידע גם על מועד דיון זה תמוהה ולא יכולה לעמוד לו. בנסיבות אלה, משלא מצאתי כי נפל פגם באישור המסירה הרלוונטי למועד הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו, הוא לא הפריך את חזקת המסירה. עוד יש לציין כי גם באישור המסירה לדיון שהיה קבוע לתאריך 11.11.19 דבר הדואר נמסר ונרשם "אושר" ומופיעה חתימה.

9.         מעבר לכך, לאחר שעיינתי בתיאור נסיבות המקרה בדו"ח לא התרשמתי כי נפלו כשלים ראייתיים בדו"ח, כטענת המבקש. יצוין כי בדברי המבקש בדו"ח נרשם: "לא שמתי לב."

עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

10.       לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

11.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

12.       המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 2.5.21.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים ותעדכן רישומיה בהתאם.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשפ"א, 30 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.