1

נגד הנאשם נרשם דו"ח תנועה בגין עבירה של אי ציות לתמרור מתן זכות קדימה.

הנאשם כפר באשמה והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 5.11.18.

באותו יום שמע בית המשפט את כל העדויות בתיק והחליט לזכות את הנאשם מהאשמה מחמת הספק.

בתום המשפט, עתר הנאשם לפסיקת הוצאות לטובתו ונקבע כי ההחלטה תינתן בנפרד.

הסמכות לפסיקת הוצאות מעוגנת בסעיף 80 (א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977, שקובע כי רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות "אם יראה בית המשפט שלא היה יסוד לאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

2

במקרה דנן, לא נשא הנאשם בהוצאות ממשיות כגון שכ"ד עו"ד, הליך המשפט התנהל באופן תקין ומהיר כמה שניתן ללא דחיות מיותרות ואף לא ניתן לקבוע כי התביעה התרשלה בבדיקת הראיות ו/או כי ניתן היה לקובע מראש כי לא היה יסוד לאשמה.

3

ראה ע"פ 7829/96 רייש נ' מ"י (פד"י נ"א (1) (48) ו - ע"פ 1382/00 בן ארויה נ' מ"י (פד"י נו (4) 714).

מכל המובא לעיל, אין אני סבור כי יש מקום במקרה דנן לצוות על תשלום הוצאות לטובת הנאשם .

להודיע.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.