1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.4.21 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזר עליו קנס בסך 900 ₪.

3.         המבקש טען כי במועד הדיון לא הרגיש טוב וחשש שחלה בקורונה וחשש להדביק אחרים. צירף אישור מחלה. טען כי אינו בקיא בסדרי הדין ולכן סבר לתומו כי מאחר שהוא זה אשר ביקש להישפט על העבירה אם לא יגיע לבית המשפט תישלח לו הזמנה עם מועד דיון חלופי. טען כי נודע לו שנשפט בהיעדרו רק כאשר ביקש לחדש את תוקף רישיון הנהיגה שלו. לאור האמור ועל מנת למנוע עיוות דין ביקש לקבל יומו בבית המשפט.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה הוגשה לאחר המועד האמור בסעיף 130(ח) לחסד"פ ובית המשפט רשאי לדון בבקשה רק אם הוגשה בהסכמת תובע. טענה כי בתיק קיים אישור מסירה אודות המצאת פסק הדין מיום 22.4.21 אשר נמסר לידי הנמען הרשום. טענה כי המבקש לא כפר בביצוע העבירה, לא בבקשה גופה ולא בתצהירו.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

7.         המבקש זומן כדין ואין על כך מחלוקת. אשר לטענת המבקש כי היה חולה ביום הדיון, הרי שגם אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע מסיבות רפואיות, כפי שפירט בטענותיו, הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת" או בסמוך לאחר מכן ומשחלפה המניעה הרפואית לכך (באישור הרפואי מצויין כי "לדבריו סבל מכאבי בטן בין התאריכים 13-15.4.21 אך לא פנה לבדיקה רפואית"). עוד יש לציין כי אישור המחלה שצירף המבקש הוצא בדיעבד ורק בחודש דצמבר בד בבד עם מועד הגשת הבקשה שבפניי.

8.         עוד יש לציין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין נשלח למבקש ונמסר לידיו בתאריך 22.4.21, והוא אישר קבלת דבר הדואר בחתימתו. למרות זאת, המבקש לא פעל להגשת הבקשה במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק אלא הגיש הבקשה בשיהוי ניכר של למעלה מחצי שנה.

9.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן. בנוסף, העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

10.       לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ב, 31 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.