1

הבקשה וטענות הצדדים

1.      לפניי עתירת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת טענת התיישנות, מהטעם שלא קיבל הזמנה לדיון בתוך שנה מהמועד בו המאשימה קיבלה את בקשתו להישפט. בהקשר זה הפנה להוראות סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ") וכן לסעיף 3.ד.להנחייה מס' 4.3040 של פרקליט המדינה .

2.      לטענת המאשימה לא חלה התיישנות מהטעם שהנאשם זומן כדין בתוך תקופת ההתיישנות. עוד טענה כי בקשת הנאשם להישפט עצרה את מרוץ ההתיישנות.

דיון והכרעה

2

3.      מועד ביצוע העבירה הנטענת הינו 19.7.17. הנאשם ביקש להישפט לאחר שבקשתו לביטול הדו"ח נדחתה, ובתאריך 5.11.17 אישרה המשטרה את בקשתו להישפט, והשיבה לו כי זימון למשפט יישלח לו במועד מאוחר יותר.

לנאשם נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום, ובהתאם לטופס "מעקב משלוחים" אותו צירף המבקש לאישור המסירה (נספחים 4 ו-5 לבקשתו לביטול פסק הדין) בתאריך 25.12.17 הושארה הודעה לנמען, ובתאריך 12.1.18 דבר הדואר לא נדרש על ידו.

4.      למעשה אין מחלוקת שההזמנה לדיון נשלחה לנאשם בדואר רשום בתוך תקופת ההתיישנות, אלא שלטענת הנאשם לא די במשלוח ההודעה בדואר רשום, ועל המאשימה להוכיח "מסירה כדין ".

סעיף 230 לחסד"פ קובע כדלקמן: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו..." (ההדגשה שלי ג.ק).

ניתן ללמוד מנוסח סעיף 230 לחסד"פ שמרוץ ההתיישנות מפסיק עם משלוח ההזמנה למשפט ואין צורך להוכיח "מסירה כדין". בהתאם, לא עומדת לנאשם טענת התיישנות מכוח סעיף 230.

5.      אשר להנחייה מס' 4.3040 של פרקליט המדינה, אין בה כדי להועיל לנאשם במקרה זה וזאת משלושה טעמים מרכזיים: ראשית, ההנחייה מתייחסת ל"הודעת תשלום קנס" ולא ל"הזמנה לדין". שנית, ההנחייה מפנה למקרים בהם "לא נשלחה הודעה בדואר רשום, או לא הומצאה בדרך חוקית אחרת ....", כאשר במקרה הנדון נשלחה הודעה בדואר רשום. שלישית, ההנחייה מציינת ש"רשאי תובע לבטל הודעת תשלום קנס", מכאן שהתובע אינו חייב לבטל את הודעת התשלום, והדבר נתון לשיקול דעתו.

6.      לאור כל האמור אני דוחה את טענת ההתיישנות.

7.      במועד הדיון שנקבע הנאשם ישיב לאישום.

3

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.