1

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובה שצורפה אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות בהן הזימון למשפט נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש וחזר בסטטוס "לא נדרש" מתקיימת חזקת מסירה וניתן היה לשפוט את המבקש בהעדרו.

2

אף בעילה השנייה שעניינה "עיוות דין" אין המבקש עומד. ראשית, התצהיר שצורף לבקשה נחתם למעלה משנה מעת מתן פס"ד, וכשנתיים מעת ביצוע העבירה. התצהיר אינו מפרט באיזו נסיבות ניתן כלי הרכב לשימושו של האדם הטוען כי נהג ברכב באותו מועד. שנית, הפנייה לבית משפט נעשית בחלוף למעלה משנה ושלושה חודשים מעת מתן פס"ד. המבקש נמנע מלהתייחס לעניין זה ולנמקו, לא במסגרת תצהיר מטעמו, ואף לא במסגרת הבקשה עת צוינו רק יום וחודש, מבלי לנקוב בשנה).

בנסיבות אלו לא נוכחתי כי המדובר במצב דברים שהיה מעבר לשליטתו של המבקש ושמצדיק היה את הגשת הבקשה בשיהוי כה ניכר (ראו בעניין זה לדוגמה: רע"פ 4122/17 בן יהודה אדרי נגד מדינת ישראל (מיום 22.4.18), רע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבום נגד מדינת ישראל (מיום 31.10.14)).

אוסיף, כי בהתאם לפסיקה, בעת שמועלית טענה שעניינה "עיוות דין", על המבקש להציג טעמים הנתמכים במסמכים וראיות שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. בענייננו אין די בהגשת תצהיר לפיו אדם אחר נוטל אחריות על ביצועה של העבירה, וזאת כאמור בחלוף פרק זמן משמעותי מעת האירוע, ובלא פירוט אודות הנסיבות בהן בוצעה העבירה על ידו, וכיצד זכור לו אירוע שהתרחש לפני זמן כה רב. (ראו: רע"פ 9175/09 יעקב בן יששכר נגד מדינת ישראל (מיום 26.4.10), רע"פ 8427/17 אמנון סאלם ואח' נגד מדינת ישראל (מיום 25.3.18))

במכלול הדברים הבקשה נדחית.

המבקש יפקיד את הרישיון במזכירות בית המשפט עד ליום 11.11.18.

הקנס שהוטל ישולם ב-3 תשלומים החל מיום 22.11.18.

יתר חלקי גזר הדין ללא שינוי.

להודיע.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ט, 29 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.