1

בפני בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 18.7.18.

על פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש ביום 26.7.18 ונמסר לידיו.

בנסיבות אלה, כאשר יש אינדיקציה לידיעת המבקש על פסק הדין מלפני למעלה משנה ו-4 חודשים, - הצהרת המבקש, כי לא ידע מעולם על קיומו של הליך בעניינו (סעיף 3 לתצהיר המבקש), ונודע לו על הכרעת הדין לראשונה עקב אמצעי תיקון שהוטלו עליו על ידי משרד הרישוי (סעיף 4 לתצהיר), מעידה על חוסר תום לב בהתנהלות המבקש, ושומטת את הבסיס תחת טענתו לעיוות דין; ונראה, כי הסיבה האמיתית להגשת הבקשה בשיהוי ניכר נובעת מהעובדה, כי המבקש חויב באמצעי תיקון על ידי משרד הרישוי. "מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין". (עפ"ת (מחוזי חיפה) 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2015)).

2

יתרה מכך, לבד מהכחשה כללית של המיוחס וטענה שלא ביצע העבירה, לא נטענה טענה ולא הונחה תשתית ראייתית המצביעה על סיכויי הגנתו של המבקש, וודאי לא בעוצמה שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כדי לבסס עילה של חשש ממשי לעיוות דין.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נדחית.

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תש"פ, 02 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.