1

לאחר עיון ושקילה, מצאתי כי על אף שהמאשימה לא ראתה לנכון להגיב לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו של הנאשם, דין הבקשה להידחות.

כפי העולה מהאישורים הסרוקים בתיק בית המשפט מי מבני משפחתו של הנאשם ("יוסף"), סירב לקבל את ההזמנה לדיון ולכן היא הודבקה על דלת הבית. מדובר בזימון כדין.

בנוסף, אישור המסירה של הודעה על הפסילה (קרי גזר הדין), חזר גם כן בציון "סרב לקבל- הודבק" והפעם מצוין כי עלי (הנאשם- א"ל), הוא שסרב לקבלה וזאת בתאריך 28.2.21.

2

הנאשם בבקשתו לא התמודד עם אישורי המסירה ולא טען בעניינם מלבד טענה כללית ולאקונית כי לא קיבל את הזימון וכי לא ידע על הפסילה עד אשר נעצר על ידי שוטר ולא די בכך על מנת לסתור את חזקת המסירה.

לאור האמור מסקנתי היא כי הנאשם ידע על מועד הדיון ולא התייצב אליו וכן ידע על גזר הדין לכל המאוחר ב- 28.2.21 ולא טרח להגיש בקשתו במועדים הקבועים לפי הדין (30 ימים בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ).

בנוסף, בחנתי אף את טענותיו של המבקש בעניין הכשלים הראייתיים, טענות שעיקרן גרסת השוטר אל מול גרסת המבקש. טענות אלה יכול והיו בעלות משקל, לו היה מתנהל הליך הוכחות ומהימנות השוטר היתה עומדת למבחן בעת עדותו, אך אין די בהם כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את המבקש מהודייתו. לשם ביטול הרשעת המבקש דרושה מסה נכבדת של ראיות אשר מטילה צל כבד על הרשעת המבקש. לא כך הדבר בעייננו. יפים לעניין דבריו של כב' הש' קוטון בעפ"ת 36978-04-18 הייתם סבית (31.5.18):

"קיים קושי רב בקבלת טענות עובדתיות אשר מטרתן להתעמת עם דברים ברורים שרשם השוטר בהודעה, בעוד הטענות הן טענות כבושות שעומדות בסתירה מוחלטת לאמור בהודעה על תשלום הקנס ובדברי המערער עצמו אשר בסמוך אליהם מתנוססת חתימת ידו.

צדק אפוא בית משפט קמא עת קבע שטענות המערער בתצהירו היו ראויות להישמע אילו היה מתנהל משפט, היינו הליך הוכחות. אלא שהמערער בחר שלא להגיש בקשה להישפט במועד ובחר לשלם את הקנס שהוטל עליו. רק לאחר יותר מחמישה חודשים מיום קבלת ההודעה (12.9.17) חתם על התצהיר הנלווה לבקשה שהגיש לבית משפט קמא".

הדברים האמורים נכונים במיוחד שעה שהנאשם לא טרח לצרף לבקשתו עותק מהדוח המקורי והמסמכים הנלווים, על מנת שניתן יהא לבחון טענותיו אל מול הרשום בדו"ח.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשפ"ב, 16 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.